פֹּה סְפִינוֹת לֹא עוֹגְנוֹת אֶל חוֹפִים לָנוּחַ.
פֹּה חוֹרְקִים הַמְּשׁוֹטוֹת. פֹּה תְּרָנִים נִקְרָסִים.
בְּאֶגְרוֹף עָרִיצִים פֹּה תֶּהְדֹּף הָרוּחַ
חֲזֵה הַמִּפְרָשִׂים.

וְטוֹב לִי הֵרָדֵם פֹּה – פְּלוֹנִי-אַלְמוֹנִי
עִם צְרוֹרוֹ הַקָּטָן הַמְקֻפָּל בַּפִּנָּה.
לֹא מִפְרָשׂ אָנֹכִי כִּי תֶּהְדֹּף בִּי רוּחַ
רַק אֶחָד מִיּוֹרְדֵי הַסְּפִינָה.

נָתַתִּי אֶת שְׂכָרָהּ וָאֵרֵד עִם יוֹרְדִים
לָבֹא עִמָּהֶם אֶל אֲשֶׁר יָבֹאוּ.
הֵן כָּל הַמִּפְרָשִׂים יוֹלִיכוּ אוֹתָנוּ
אֶל חוֹפֵי הַבֹּהוּ.