הדפס עמוד זה

כְּרֶכֶב־יָהּ

כְּרֶכֶב־יָהּ הָיָה לִי זַעֲמִי
עַל־כֵּן מָאַסְתִּי בִּמְצִלְתַּיִם.
זֶה הוּא שָׂמַנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי
וְאוֹי לִי אוֹי מֵעֲצַלְתַּיִם.

כִּי לֹא נוֹטֶה־לָלוּן הָיִיתִי בְּעַמָּי
וְלֹא אֻשְׁפִּיז מַכְרִיעַ בֶּרֶךְ.
עָמֹק־עָמֹק אֶת פְּעָמַי
אֲנִי חוֹרֵת עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ.

כְּשׁוֹט דּוֹפֵק הֱיֵה לִי זַעַם אֱלֹהִי.
הָאֵץ בִּי עוֹד בְּדַרְכֵי־פֶּרַע.
אֶת רִכְבְּךָ מִיהִי לִיהִי
אֲנִי אַדְהִיר רַק הֶרָה הֶרָה!