שְׁסָה. וּרְמָח. וְלֹא אֵדַע אִם
מְעַט הוּא זֶה אוֹ רַב מִדַּי?
כָּל אָדָם לוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם
שְׁתֵּי יָדַיִם כְּיָדַי.
אֵיךְ תֹּאמַר לַדֶּלִי שׁוּבָה
אֶת הַבְּאֵר אִם כְּבָר דָּלָה?
הֵן הַכּוֹס אֲשֶׁר קִדְּשׁוּ בָהּ
הִיא גַם כּוֹס הַהַבְדָּלָה.
זֶה הַהוּא כְּמִתְלוֹצֵץ בָּא
וְהַלּוֹט פִּתְאֹם הוּסַר.
טוֹב אָז לְמַשֵּׁשׁ בְּאֶצְבַּע
וְלָחוּשׁ: בָּשָׂר!
וּבַלַּיְלָה מִן הָאֹפֶק
שׁוּב יִרְמֹז לִי צַו אִלֵּם.
אָז אַרְכִּין אָזְנִי לַדֹּפֶק:
הוּא פּוֹעֵם פּוֹעֵם פּוֹעֵם.