עוּרִי בַּת הַשִּׁיר זַמְּרִי נָא
זֶמֶר כִּי יָאֶה לָךְ
עַל מוֹשָׁב בְּאוּקְרָאִינָה
עַל פּוֹלְטָבָה פֶּלֶךְ.
עַל מוֹשָׁב עַל כְּפָר בֶּן-דֶּחִי
עַל בָּתִּים-שַׁלֶּכֶת.
וְנַגְּנִי אֶת שִׁיר הַבֶּכִי
סָבָא שָׁר לְנֶכֶד.
סָב לְנֶכֶד שָׁר עַל הֵלֶךְ
מִיָּמִים מִקֶּדֶם
שֶׁעָבַר בִּשְׂדוֹת הַפֶּלֶךְ
שְׁחוֹחַ וְנִדְכֶּה דֹם:
"לֹא יָדַע אִישׁ מִי הוּא? מַה הוּא?
אָנָה וּמֵאַיִן?
הֵם הִבִּיטוּ כֵּן תָּמָהוּ:
אֵלִיָּהוּ? קַיִן?
אַךְ הַכֹּל רָאוּ: פָּרוּעַ...
זָר הוּא וּמוּזָר הוּא...
וּמִתַּרְמִילוֹ קָרוּעַ
צְרוֹר בָּתִּים נָשָׁרוּ.
כָּךְ הוּקַם הַכְּפָר הַפֶּלִי:
קְריוּקוֹב שְׁמוֹ לָנֶצַח
שֶׁמִּכָּל בָּנָיו נִדְמֶה לִי
אֵין בְּלִי תָּו עַל מֵצַח:
תַּו הַשְּׁכוֹל אוֹ תַּו הַתֵּמַהּ.
הֲתֵדְעוּ מִנַּיִן?
כִּי פָּגַע בָּם חַד מֵהֵמָּה:
אוֹ תִּשְׁבִּי – אוֹ קַיִן."
