חיפוש

כתבי יד

בשנת 1935 שלונסקי ובני חבורתו הסתכסכו עם בעל קפה "רצקי" ועברו לקפה "אררט". שלונסקי הסביר כי בהתרגש עליהם המבול (הריב עם רצקי) חיפשו בני החבורה מקלט, והלא "אררט" הוא המקום שבו נחה תיבתו של נוח לאחר המבול...

 

אנקדוטות נוספות...

חַלּוֹנוֹת בַּלַּיְלָה

יֵשׁ דּוּמִיָּה שֶׁבָּהּ הַכֹּל צָלוּל כָּמוֹהָ:
מַקְשִׁיב רַק פְּנִימָה אֶל הַתּוֹךְ הַנִּגּוּנִי.
בַּדּוּמִיָּה הַזֹּאת הַלַּיְלָה הַגָּבֹהַּ
חוֹזֶה בְּכוֹכָבָיו כְּאִצְטַגְנִין
וּלְאָדָם הַמִּתְפַּיֵּס נָקֵל מְאֹד לִסְלֹחַ
אֶת הָעֲווֹנוֹת שֶׁל לֹא-אֲנִי.

רוֹגַעַת עִיר דְּמוּמָה בְּמַרְגֵּעָה יָהּ-לֵילִית
כּבְרִנּוּנֵי אֲגַם שֶׁל דִּמְמַת לִילָךְ
וּבְצִפִּיַּת יַלְדוּת לִמְצוּלָתָהּ הַפֶּלְאִית
מִכָּל חַלּוֹן מוּאָר מִכְמֹרֶת הָס תָּשְׁלַךְ.
מִכְמֹרֶת רַק אַחַת לֹא הָשְׁלְכָה. נִדְמֶה לִי
כִּי מִישֶׁהוּ רַק לִי פֹּה לֹא סָלַח.

יֵשׁ אֵי-בָּזֶה חַלּוֹן שֶׁאוֹר בּוֹ לֹא נוֹגֵהַּ:
עַל רִשְׁעָתִי (מָתַי?) אָדָם בּוֹכֶה מְאֹד
וְכִמְקֻבָּל נָזִיר בִּדְבֵקוּתוֹ הוֹגֶה "יָהּ:
יוּד-קֵא-וָו-קֵא. יוּד-קֵא"
בְּכִסּוּפֵי הַסּוֹד –
כֵּן שִֹנְאָתוֹ אוֹתִי יַשְׁחִיז לֹא יֵרָגַעַ
בְּלַחֲשׁוֹ אֶת שְׁמִי בְּלִי הֲפוּגוֹת.

אָז יִלָּפֵת פִּתְאֹם וּכְמוֹ יִתַּם לִגְווֹעַ
אִצְטַגְנִינִי הָרָן: נִכְלָם וְשַׁח-קוֹמָה.
אָז יִצְטַנֵּף מְאֹד הַלַּיְלָה הַגָּבֹהַּ
וְיִצָּמֵד כֻּלּוֹ כְּקוֹנְכִיָּה הוֹמָה
מִפֶּה לָאֹזֶן שֶׁרָכְנָה לִשְׁמֹעַ
אֶת כָּל שֶׁנִּתְאַפֵּק בְּסֵתֶר הַדְּמָמָה.

בְּגֶזַע עֵץ פּוֹרֵחַ מְקַנֵּן הַחֹלֶד
וְהוּא נוֹקֵר נוֹקֵר נוֹקֵר.
בְּכִיס בִּגְדָּהּ שֶׁל זוֹ כִּמְסוֹס בִּקְנֵה-שִׁבֹּלֶת
כְּבָר שְׁנֵי יָמִים סַף-רַעַל מִסְתַּתֵּר.
וְזָעָה מִכְמָרְתִּי וְמַעֲלָה גְִלְגֹּלֶת
מִן הָאֲגַם הַנִּגּוּנִי שֶׁנִּתְעַכֵּר.

גֻּלְגֹּלֶת הַפָּנָס! עֵינוֹ סַגְרִיר זוֹלֶגֶת.
כְּעֶרֶב כִּסְלֵוִי. כְּיַעַר שֶׁהֻסְתַּו.
כְּמִי שֶׁמַּאֲזִין אֶל הַתַּרְעֹמֶת הָעִלֶּגֶת
שֶׁל זֶה שֶׁיִּתָּלֶה אֵי-פַּעַם לְעֵינָיו
וּמִפְּנֵי כָּךְ יַבִּיט אֶל מוּל הַבַּיִת שֶׁמִּנֶּגֶד
שֶׁנִּסְתַּמְּאוּ בָּעְַלָטָה כָּל חַלּוֹנָיו.

הַבַּיִת שֶׁמִּנֶּגֶד – זֶה חַלּוֹנוֹ פָּתוּחַ
(מִשָּׁם וַדַּאי הָעַיִן רוֹאָה מָה: עַד סוֹפוֹ).
וּלְפֶתַע לִי בָּרוּר (אֵינִי מֵבִין מַדּוּעַ?)
תְּמוֹל מִישֶׁהוּ הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמָּה אֶת גּוּפוֹ.
וְכַף-יָדִי (מוּזָר!) אֶצְבְּעוֹתֶיהָ יְפַתּוּהָ
לָגֶשֶׁת אֶל הַתְּרִיס לַהֲגִיפוֹ .

אַךְ אוֹי לִי! אֵין תְּרִיסִים לְחַלּוֹנַי הָעֶרֶב:
שְׁנֵיהֶם פְּקוּחִים עַכְשָׁו לְתוֹךְ הָעֲלָטָה.
מִנְּדָן הַדּוּמִיָּה שָׁלַף הַלַּיְלָה חֶרֶב
וּבְלַהֲבָה תִּרְאֶה נַפְשִׁי בָּבוּאָתָהּ.

וְאֵי מִזֶּה חַלּוֹן יַכֵּנִי קוֹל בְּלִי הֶרֶף:
אַתָּה!
אַתָּה!
אַתָּה!