חיפוש

כתבי יד

אל תקדים דיצה לקפיצה

נוסח של שלונסקי לפתגם -אל יתהלל חוגר כמפתח

חידודי לשון נוספים...

הַגְּדִי שֶׁחָזַר

הָעֶרֶב רָחַץ כַּפָּתוֹ כְּנֶגְדִּי
וַיִּרְבַּץ עַל כְּרָעַיִם וָכֶרֶס.
סִימָן לָאוֹרְחִים! וְאַךְ בָּאתָ:
הַגְּדִי?
הַגְּדִי שֶׁמִּשִּׁיר-הָעֶרֶשׂ!

הֶאֱמַנְתִּי מְאֹד אַךְ הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי
כִּגְהֹר עַל אֲגַם הַיָּרֵחַ.
חָזַרְתָּ אֵלַי כָּל-כָּךְ אֱנוֹשִׁי:
מְבֻגָּר
וְעָיֵף
וְסוֹלֵחַ.

הִכַּרְתִּיךָ מִיָּד. בַּהִבְהוּב הָעוֹמֵם
שֶׁל הָאוֹר הַצֹּאנִי בָּעֵינַיִם
בַּהִמְנוֹן הַגִּדְיִי הַפּוֹעֶה סֶגוֹל-מֵם
הַ-מֶּה הַנִּצְחִי מוּל שָׁמַיִם.

וַאֲנִי
אַל תִּרְאֵנִי פִּקֵּח וָרָע.
אַל תַּרְשִׁיעַ נַפְשִׁי כִּי נָבוֹכָה.
הַבֵּן שֶׁהָלַךְ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה
עוֹד פּוֹעֶה קָמַץ-אָלֶף כָּמוֹךָ.

וְהִנֵּה צַמְרְךָ – עוֹד לָבָן הוּא וָצַח
אַךְ יָמִים קָרַחְתָּם בּוֹ כְּבָר שָׂמוּ.
כִּי לוּחַ מִקִּיר מְרַמֵּז: הֵא תַּרְצַח
(זֶה צֵרוּף-אוֹתִיּוֹת – לְחִנָּם הוּא?)

לָמֶד-חֵת פְּעָמִים בִּדְלֵקָה הֶאְדִּים
הַסֻּלָּם הַמְקָרְבֵנִי הַמָּוְתָה
מִיּוֹם שֶׁלִּקְרַאת צִמּוּקִים-וּשְׁקֵדִים
הָלַכְתָּ הַגְּדִי וְלֹא שַׁבְתָּ.

הַגְּדִי שֶׁהָלַךְ.
וְהַבֵּן שֶׁהָלַךְ.
וְנִדְמֶה: הַסֻּלָּם כֹּה גָבֹהַּ.
אָז בְּאֶלֶף שְׁלַבָּיו הוּא נִצָּב כַּאֲנָךְ
בֵּין הַיֶּלֶד-וּגְדִי וֶאֱלוֹהַּ.

אָז מִקִּיר בְּחֶדְרִי לֹא בָּכוּ אֲבָנִים.
עַכְשָׁו הֵן בּוֹכוֹת עֶרֶב-עֶרֶב.
כִּי עַכְשָׁו...
כִּי עַכְשָׁו תַּחַת עֶרֶשׂ-בָּנִים
עוֹמֶדֶת חַיַּת-הַטֶּרֶף.

וְיוֹשְׁבוֹת אִמָּהוֹת עַל עַרְשֵׂי תִּינוֹקוֹת.
וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַזֶּמֶר הַיֶּלֶד.
לַשָּׁוְא תְּנַסֶּינָה לָשִׁיר אוֹ לִבְכּוֹת.
הַזְּאֵב לְבַדּוֹ מְיַלֵּל עוֹד.

אַךְ אֲנִי – בִּזְכוּתְךָ! – עוֹד לִי שְׂחוֹק וְדִמְעָה
עוֹד שׁוֹכְנִים בִּי הָאָב וְהַנַּעַר
וּלְנֶגֶד הַזְּאֵב כְּכִפָּה אֲדֻמָּה
אֶאֱסֹף גַּרְגְּרִים בַּיַּעַר.

עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד בְּעוֹדֶנִּי אוֹסֵף
(כָּמוֹהָ – בַּדֶּרֶךְ אֶל סַבְתָּא)
צַמְרְךָ לִי הֵבִיאוּ כִּכְתֹנֶת יוֹסֵף
וְאָמְרוּ...
וְאָמְרוּ כִּי טֹרַפְתָּ.

זֵכֶר גְּדִי לִבְרָכָה.
אַךְ אֲנִי לְבַדִּי
הֲרִיחוֹתִי הַדָּם שֶׁבַּצֶּמֶר.
וָאֹמַר:
אֵיךְ נָשִׁיר בְּלִי הַשֶּׂה וְהַגְּדִי
בְּלִי הַלֹּבֶן הַצַּח שֶׁלַּזֶּמֶר?

מִנִּי אָז בִּקַּשְׁתִּיךָ אָחִי-בָּעִזִּים
(הַנֶּפֶשׁ הִדְמִיעָה וְשָׁרָה).
יָדַעְתִּי: הַרְחֵק מֵעֵיבָל-וּגְרִיזִים
תִּשָּׂא חֵטְא-אָדָם הַמִּדְבָּרָה.

רְאֵה: נִתְקָרְחוּ לִבּוֹתֵינוּ מִתֹּם
וְכָל שַׁדְמוֹתֵינוּ – מִדֶּשֶׁא.
עַל חֵטְא לֹא-חָטָאנוּ בָּגַרְנוּ פִּתְאֹם.
כִּי אָנוּ הַכֹּפֶר עַל פֶּשַׁע.

שָׂעִיר מִשְׁתַּלֵּחַ.
עֶגְלָה עֲרוּפָה.
הַבֵּן הֶעָקוּד עַל מִזְבֵּחַ.
אַךְ שַׁבְתָּ כָּמוֹנִי: אֶל אִמָּא יָפָה.
מְבֻגָּר
וְעָיֵף
וְסוֹלֵחַ.