חיפוש

כתבי יד

בעשט-סלר

בחגיגות לכבוד הבעש"ט אמר שלונסקי: הבעש"ט הפך לבעשט-סלר

חידודי לשון נוספים...

אַתְּ הַיּוֹם תּוֹרָנִית

צְרִיף-עֲרַאי – כְּמִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר. וַעֲצֵי-מַעֲרֶכֶת – הַלָּיִל.
עֲקֵדָה לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הַצּוֹנֵחַ עָיֵף מֵרִקּוּד.
אַל תַּבִּיט אֶל הַסְּבַךְ – לֹא תָּמִיד יֵאָחְזוּ בּוֹ קַרְנָיו שֶׁל הָאַיִל
לְהַצִּיל אֶת הַבֵּן הֶעָקוּד.

בְּכִפּוּף-מַאֲכֶלֶת נָטוּי בְּיָדוֹ שֶׁל עוֹקֵד הַיָּרֵחַ.
וְנוֹשֵׁף הָר גַּרְמִי וּמְצֻלָּע בְּרִפּוּט-דַּבַּשְׁתּוֹ כְּגָמָל
חֲדוּדִים פֹּה רִגְבֵי אֲדָמָה וְנֻקְשֶׁה הַשָּׂדֶה הַקֵּרֵחַ
וְכוֹפֶה לֵיל-כִּסְלֵו עַל הַגַּיְא קְעָרָה מְקֻלֶּפֶת-אֶמַל.

אַתְּ הַיּוֹם תּוֹרָנִית כְּאֶתְמוֹל. שׁוּב הִלְבִּינָה יָדֵךְ הַמּוֹזֶגֶת.
לֹא לַשָּׁוְא נִצְמְדוּ שִׂפְתוֹתַי אֶל שׁוּלֵי קְעָרָה שֶׁכָּזֹאת:
הֵן גִּלּוּ בִּגְמִיעָה חֲטוּפָה כִּי הָיָה לְשִׁקּוּי-שֶׁבְּמֶגֶד
זֶה סִילוֹן הַחַמִּין הַתָּפֵל הַנִּמְסָךְ מוּל עֵינַיִם הוֹזוֹת.

אַתְּ אִשְׁתִּי – וְרָחַקְתְּ עַד מְאֹד. כֹּה יַפְלִיג מִן הַהֵלֶךְ הָאֹפֶק
עֵת יִפְסַע אֶל הַגְּבוּל הַמְדֻמֶּה בְּהִלּוּךְ מַאֲמִין וְרָהוּט.
רְאִיתִיךְ מֵרָחוֹק – וָאֶרְבַּץ. כֹּה שֶׁלִּי אָז הָיָה קוֹל הַדֹּפֶק
שֶׁנָּשַׁם בְּכָל רֶגֶב יָבֵשׁ נְשִׁימָה שֶׁל תְּשׁוּקַת-אִמָּהוּת.

כֹּה שֶׁלִּי הַקָּרְחָה הַבְּתוּלִית. כֹּה שֶׁלִּי הַשְּׁמָמָה הַשּׁוֹאֶגֶת
אֶל מִנְעַץ זַכְרוּתוֹ שֶׁל מַקּוֹשׁ לְהִפּוּךְ רְגָבִים עֲצֵלִים.
אַתְּ הַיּוֹם תּוֹרָנִית כְּאֶתְמוֹל. שׁוּב הִלְבִּינָה יָדֵךְ הַמּוֹזֶגֶת.
שׁוּב גָּרוֹן וְרַגְלַיִם גָּעוּ מִגּוּפוֹת אֶת פְּסוּקֵי הַתְּהִלִּים.

לֹא טַלִּית עַל גּוּפֵנוּ הֶחָם. לֹא תְּפִלִּין עַל מַחְשׂוֹף שֶׁלַּזְּרוֹעַ.
אַךְ הָיָה לְנִגּוּן הַבָּשָׂר וְהוּא חַם מִדְּמָעוֹת שֶׁבְּלֵב.
וְגָרוֹן וְרַגְלַיִם גּוֹעִים. וְנוֹשֵׁף מוּל קָרְחָה הַגִּלְבֹּעַ.
אִלּוּ אַבָּא הָיָה – וְיָדַע: גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל יוּד-טֵית-בְּכִסְלֵו.

מִי חָפַן שְׁסָה וּרְמָח וְשֵׂרְגָם עַד הִמּוֹג כָּל אֲנִי בַּאֲנַחְנוּ?
מִי אָמַר: בְּנֵי-בְּלִי-אָב? עוֹד מְעַט יִכָּנֵס הַסַּדְרָן וְיִקְרָא:
מִכְתָּבִים! וְיָדַיִם שֶׁל בֵּן שֶׁל אָחוֹת שֶׁל כַּלָּה תִּשָּׁטַחְנָה:
פֶּרֶט שְׁמוֹת-מִשְׁפָּחָה יִתְנַגֵּן כְּשֵׁמוֹת שֶׁל עוֹלִים-לְתוֹרָה.

וְאַחַר בְּרָבְצִי בֶּחָצֵר מוּל לֵילוֹת כַּעֲצֵי-מַעֲרֶכֶת
מוּל הַצְּרִיף כְּמִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר וְהָהָר הַנּוֹשֵׁף מִקָּרוֹב
אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי וְאֶרְאֶה: סְתָו אַחֵר... וְדִפְדּוּף הַשַּׁלֶּכֶת...
וְרַגְלוֹ הַתּוֹעָה שֶׁל אָבִי מְרַשְׁרֶשֶׁת פְּסוּקִים מֵאִיּוֹב.

כֹּה אֶרְבַּץ רֵבֶץ כֶּלֶב הַצֹּאן. אֹהָלִים – כְּמוֹ עֵדֶר מִנֶּגֶד.
בְּפִשּׁוּט צַוָּארָם הַקָּעוּר הֶהָרִים כְּגָמָל מוּל גָּמָל.
אַתְּ הַיּוֹם תּוֹרָנִית כְּאֶתְמוֹל. שׁוּב הִלְבִּינָה יָדֵךְ הַמּוֹזֶגֶת.
וְרָקִיעַ סְתָוִי מְקַמֵּר קְעָרָה מְקֻלֶּפֶת-אֶמַל.