חיפוש

דרך עגב

עפ"י דרך אגב.
מעשה באברהם שלונסקי שנשאל: וכיצד תתרגם ללשוננו את המלה: פלירט?
השיב: - רצונכם דרך-עגב, רצונכם: מיטה חטופה.

חידודי לשון נוספים...

הבלדה על מקי סכינאי

מלים: ברטולד ברכט
לחן: קורט וויל.
מבואה מאת חגית הלפרין

המחזה "אופרה בגרוש" מאת ברטולד ברכט הוא עיבוד של מחזה אנגלי ישן שהוצג בשנת 1921 בלונדון ונקרא "אופרה של קבצנים". מחבר המחזה הוא ג'ון גיי – אנגלי בן המאה ה-17.
מחזה זה היה קרוב מאד ללבו של שלונסקי והוא השקיע בתרגומו עמל רב. במשך למעלה מארבעים שנה עיבד ושכלל את תרגומו שהוא מעשה יצירה לכל דבר.
הוא ראה בו מחזה שגדולתו היא בתערובת המיוחדת של צורות וסגנונות "למן הטראגי-רומנטי ועד הסאטירי-פארודיסטי", מחזה שבו מטולטל הצופה "מקוטב ההווי הרומנטי [...] אל קוטב המוסר-השכל הסוציאליסטי" (דברי שלונסקי בתכניה ל"אופרה בגרוש" שהוצג ב"אהל", 1933). בעיניו גילם המחזה 'אופרה בגרוש' את פסגת האמנות הגבוהה, משום שתיאר הוויית אדם "מוקיונית" כיאה לאמנות החשובה, שהיא כולה "מעשה המוקיון והילד, שני השרידים בעולם האנושי היודעים עדיין לבכות ולצחוק".
בעקבות טענתה של אגודת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) כי תרגם את פזמוני ברכט ללא רישיון, השיב שלונסקי כי פזמוני 'אופרה בגרוש' אינם תרגום אלא מקור. "הטקסט העברי הוא חיבור חופשי שלי", הצהיר שלונסקי הוא כתב גם כי הפזמונים שחיבר והוסיף למחזה הם ברוח פזמוניו של המשורר הצרפתי פרנסוא וִיוֹן (ארכיון אקו"ם, 18.2.1933). בביקורו בפראג במאי 1937 חיכה בקוצר רוח לראות את המחזה 'אופרה בגרוש' בביצוע התיאטרון הצ'כי. אולם אכזבתו הייתה מרה. הוא מצא שהבמאי הצ'כי גימד את המחזה ונטל את נשמת אפו. הצד הטכנולוגי הודגש ואילו הצד הצבעוני, הרומנטי והסנטימנטלי נעלם לחלוטין. שלונסקי טען כי באופן שבו הוצג הייתה "רצינות קטלנית", שכלתנות ומלאכותיות רבה. שלונסקי עזב את התיאטרון לאחר המערכה הראשונה וכתב ביומנו: "עכשיו ברור לי בהחלט: תיאטרון שאינו שווה פרוטה. [...] 'אופרה בגרוש' בביצוע תיאטרון 'האהל' נראה לעומתו כחג אמנותי" (יומן פראג, 21.5.1937 ארכיון שלונסקי, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב).
המחזה "אופרה בגרוש" זכה להצלחה רבה והוצג בתיאטראות השונים: בשנות השלושים של המאה ה-20 בתיאטרון ה"אהל", בשנות השישים בתיאטרון "הבימה", ובשנות השבעים – ב"התיאטרון העירוני חיפה" ובבימות אחרות.
בעיזבונו של שלונסקי נמצאו למעלה מעשרה כתבי יד למחזה. אולם בין נוסח תיאטרון אחד למשנהו עברו על כל פזמון שינויים וגלגולים רבים.
כאן נביא את "הבלדה על מקי סכינאי" שהוא הפזמון הראשון במחזה. לפזמון זה יש שישה- עשר כתבי יד. דיה הצצה קלה במקור הגרמני, כדי לעמוד על המגמה הבולטת בתרגומיו של שלונסקי לפזמון זה. בנוסחים הראשונים של תרגומי "האהל" מתרחק התרגום מן המקור, עד כדי כך שלעיתים הוא נראה כמו עיבוד ולא כתרגום. לעומת זאת בנוסחי "התיאטרון העירוני חיפה", התרגום נאמן למקור לכל פרטיו, ועם זאת שומר שלונסקי בתרגומו על שפה גמישה וקולחת והשפה בו רהוטה.
על אף המגמה להתקרב למקור השמיט שלונסקי שני בתים מפזמונו של ברכט, ויש לשער שעשה כן, משום שבבתים אלה יש חזרה והשמטתם לא גרעה מהפזמון. לעומת זאת הוסיף בית (הבית האחרון המתפרסם כאן) ויתכן שמקורו באחת הגרסאות של האופרה הגרמנית.
נוסח תיאטרון אוהל מתחיל בשורות: "כלב מים, לו שיניים / לו שיניים, שני טורים/ אך למקי סכינאי / יש סכין במסתורים". ואילו בנוסח תיאטרון חיפה כלב המים הפך לזאב המים. הכוונה לדג הטורף "ברקודה". כך ביקש שלונסקי להעצים שלונסקי את אכזריותו של מקי. בנוסח המאוחר הבית הפותח הוא: זאב המים לו שיניים/ ומיד רואים: זאב!
אבל מקי סכינאי
סכינו מוסתר היטב.

בצד "הבלדה על מקי סכינאי" המובאת כאן במלואה, מובא הבית הרביעי מתוך הבלדה, בחמישה נוסחים שונים. כך אפשר להתבונן בגלגולי תרגומו של שלונסקי.

הבלדה על מקי סכינאי

זאב המים לו שיניים
ומיד רואים: זאב!
אבל מקי סכינאי
סכינו מוסתר היטב.

זאב המים דג זולל לו
דם ניתז על סנפירו.
אבל מקי זוג כפפות לו
אין סימן שיסגירו.

יום ראשון על מֵי התכלת
צף גוף מת ואיש חומק
והכל יודעים לבטח:
החומק קוראים לו מק.

נעלמו עקבות שְמוּל-מַיֶר
וכמוהו – עוד ועוד.
צרור כספם היה למקי,
אבל מי יוכיח זאת?

ומצאו את גֶ'ני טוֹבְלֶר
וסכין לה בחזה,
ובחוף פוסע מקי –
לא יודע כלום מזה.

ילדים שישה וסבא
נשרפו בתבערה,
ורק מקי מכל סוהו
לא הוזמן לחקירה.

אלמנה כמעט בוגרת,
שמה נודע בכל העיר,
מקיצה ונאנסת –
מקי, מה היה המחיר.

זאב המים דג תמים הוא,
כי הסתיר שיניו היטב –
וכשאין רואים שיניים,
איך תוכיח כי הוא זאב.

הבית הרביעי בחמישה נוסחים (מהמוקדם למאוחר)
1. איש הרוג מוטל בלילה
על הארץ אללי –
ואחד עומד בשקט
שמו הוא: מקי סכינאי

2. על החוף ביום של תכלת
מת שרוע אללי!
וברנש הולך סתם-ככה
שמו הוא מקי סכינאי

3. על החוף ביום של תכלת
גוף שרוע שנרצח
וברנש בחוף זה מקי
מטייל לו שם סתם כך

4. על החוף ביום של תכלת
גוף שרוע שנרצח
וסתם כך פוסע מקי
ושואף לו רוח צח

5. יום ראשון על מי התכלת
צף גוף מת, ואיש חומק
והכל יודעים לבטח:
החומק קוראים לו מק.

מדיה

אריק לביא (מתוך האלבום "שיר הוא לא רק מילים") אריק לביא (מתוך האלבום "שיר הוא לא רק מילים")