חיפוש

המבואות למאמרי הדים, דבר וכתובים מבוססים על הספר "מסות ומאמרים, העשור הראשון 1922- 1933" בעריכת חגית הלפרין וגליה שגיב, ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, 1911.

הספר "לא תרצח" הוא פרסום מחודש של חוברת בשם זה מאת המשורר אברהם שלונסקי, שהופיעה בשנת 1933,
ומשקפת את עמדתו האנטי-מלחמתית בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. עריכה ודברי מבוא מאת חגית הלפרין, הוצאת בלימה.

אל תאמר הֶאָח בטרם תִצְלַח

מקבילה של שלונסקי לפתגם המקראי: "אל יתהלל חוגר כמפתח"

חידודי לשון נוספים...

לעבודתנו התרבותית בעין-חרוד

מחיינו, גיליון כו, א' בניסן תרפ"ב, חתום: אלמוני

1.ספרייתנו

מוסד תרבות זה אינו חדש בכל ציבור הפועלים באשר הוא וערכו רב למדי בחיינו. ואם במחנה נודד כך, בנקודת ישוב קבועה – לא כל שכן, הספרייה – נשמת הציבור היא. ואף על פי כן נוהגים ביחס למוסד זה יחס אם לא של ביטול גמור, הנה לא אגזים אם אומר: יחס של שוויון נפש השקול כנגד ביטול גמור. המקום קבוע הוא וזה מחייב הרבה. עלינו להמתיק כאן את חיינו וליצור את כל האפשרויות לסיפוק צורכינו השונים כדי שלא תינשאנה העיניים לבקש מתוך אונס רווח והצלה ממקום אחר. וכי מה עלול להיות עדיף במובן זה מספרייה (ספרייה ובית קריאה במשמע) הבאה לספק את העיקרי שבצורכינו המרובים שנתלשנו מהם לגמרי. רכישת ספרים שיהיו נכסי צאן ברזל שלנו כאן – במקום שאנו מכים שורש בו – מצוות-עשה היא אשר כל העובר עליה (במתכוון ושלא במתכוון), את נפש הציבור הוא קובע. ולצורך זה מפרישים אצלנו פרוטות שאינן מספיקות להשביע אפילו אחד משישים של רעבוננו. בנידון זה עלולה לסייע לנו בהרבה "הספרייה המרכזית" – ואולם שוויון הנפש מצד בעלי היכולת מביאהּ לידי כך שבגלל גרוש לגולגולת שאנו חייבים לספרייה המרכזית ואין אנו שמים אל לבנו לפורעו – מונעת זו מאתנו (ובצדק!) את עזרתה העלולה לתקן כל כך הרבה.

ולפי כך לא ייפלא הדבר, כי הסך הכול של עבודתנו התרבותית במקצוע זה זעום קצת ביחס למה שצריך ועלול להיות אלמלא אותו שוויון נפש וביטול לעניינים תרבותיים שוועדינו לקויים בהם.

2. הספרייה

[- - ]1 מקוראי עברית – רבים הקופצים בעיקר על הספרים החדשים (הוצאת "שטיבל" ועוד). להיטות יתרה מורגשת גם ביחס לספרים רוסיים, מעט פחות מזה – ביחס ליהודית2. ואולם איכותם וכמותם של אלו ואלו כל כך מצער עד שאפילו מחצית הרעב אין הספרייה במצבה הנוכחי עלולה לשבור [...].

הדרישות שהזמן גרמן ושתובעות את מלאתן3 מיד, הן: 1. להגדיל את מספר הספרים על ידי קנייה הולמת את צורכי החברים; 2. לחדש בהקדם הכי אפשרי את סיועה של הספרייה המרכזית (כלומר: על הוועד לסלק תכף ומיד את החוב – גרוש לגולגולת – שמגיע מפלוגתנו).

3. המקראה4

לא מועטים היו הקשיים שעמדו לשטן אף בראשית הסדר חדר הקריאה. חוסר מעון, ספסלים, שולחנות וכדומה... העדר גמור של עיתוני חוץ לארץ וקבלה ארעית ובלתי מסודרת של עיתונות הארץ, וכנגד כולם: לא נעדר אף אותו ביטול גמור מצד כל הוועדים למיניהם ובתוכם בראש וראשונה – ועד הפועל. ואולם קמעה-קמעה הוסרו המכשולים והמקראה (חדר הקריאה) סודרה ותיעשה, כראוי לה, למרכז תרבותי רב-ערך בשביל רוב חברינו. הוקבעה קבלת העיתונים מהארץ ומחוצה לה (הארץ, דואר היום, קונטרס, הפועל הצעיר, די צייט, בעפרייאונג ועוד...) הסתדרה גניזה שמדי יום ביומו נפרש לתוכה אקזמפלר אחד מכל המתקבל לספרייה. (יש כבר סדרים רצופים מעיתונות החודש בעבר). מספר המבקרים המינימלי – 50 חבר ליום (את עיתונות הארץ קוראים יותר מזה). מורגש צורך גדול בעיתונות הגולה. לא פחותה ממנו ההתעניינות במכתבי עת רוסיים. במובן זה יכולים לבוא לעזרת המקראה החברים עצמם: על כל המקבלים עיתונות מביתם בגולה למסור אותה לאולם הקריאה לתועלת כל החברים. ועם כל זה אין עדיין המקראה כסדרה וכהלכתה: שאלת המעון לא נפתרה כליל: החדר צר מלהכיל בו את מספר מבקרי המקראה ההולך ורב. וכמוה אף שאלת ההארה ושאר הצדדים הטכניים שמהם התפתחות המקראה תלויה. ומעוות זה אינו ניתן להיתקן אלא אם כן יבוא ועד הפועל לסייע בדבר ועמו כל חבר וחבר המכיר בערכו התרבותי הרב של המוסד הזה.


 
1 בתחילת הרשימה ובהמשכה פירט שלונסקי את מספר הספרים שבספרייה וציין את התפלוגתם לשפות עברית, יידש, רוסית וגרמנית. פירוט זה לא נכלל כאן.
2יידיש. 
3מילוין. 
4"מקראה" במשמעות "חדר קריאה" – הוא ככל הנראה חידוש לשון של שלונסקי.