חיפוש

כתבי יד

אילו זה היה

תרגומו של שלונסקי לאילוזיה

חידודי לשון נוספים...

שירים מולחנים

שירים מולחנים (13)

בתכול השמיים

נכתב ע"י
שני, 10 ינואר 2022 07:37
מלים:אברהם שלונסקי  
לחן: נעמי שמר
מבואה מאת חגית הלפרין
השיר "בתכול השמים" מתוך ספר הילדים שחיבר שלונסקי "אני וטלי בארץ הלמה".
הכתיבה לילדים אפשרה לשלונסקי לבטא את צידו "הקל", הליצני, המשתעשע, את מאור הפנים שבו, את חוש ההומור והווירטואוזיות הלשונית שלו. בכתיבתו לילדים יכול היה לגלות את הפן הילדותי, את הצורך שלו להדהים, להלהיב ולהפליא.
שלונסקי התייחס לילדים בכבוד. הוא רצה לתת להם את המיטב והאמין ביכולתם להבין גם יצירות "קשות". הוא טען כי אסור לסופר "להתילד" בכותבו לילדים, הילדים חכמים ומבינים יותר מאשר נדמה למבוגרים והם שופטים בביקורתיות, ועל כן דווקא לילדים יש לכתוב ספרות משובחת ו"גבוהה".
הספר 'אני וטלי בארץ הלמה' התפרסם בשנת 1957 והקטע שהולחן בידי נעמי שמר, מופיע בפרק ג' עמ' 14- 15.
דמות הילדה הסקרנית, גיבורת הספר, עוצבה בהשראת חמוטל (טלי) בת השלוש, נכדתה של אשתו מירה , ששלונסקי ראה בה נכדה לכל דבר. בהקדשה שכתב לה הנציח שלונסקי את הקשר בינה לבין גיבורת הספר: "לטלי, שהייתה (ותהיה לי תמיד) הנכדה האהובה, 'המוזה' של ספר=שירים שלם".
הספר נכתב בזמן שהוריה של טלי הקטנה נסעו לחו"ל והשאירו אותה בבית אברהם ומירה שלונסקי. כשחזרו – כבר היה כתב היד של הספר מוכן. באחד הראיונות סיפר שלונסקי: "'אני וטלי בארץ הלמה' זאת הילדות של טלי נכדתי. כאן על המרפסת הזאת התנהלו מרבית השיחות".
הספר כולו הוא דו שיח בין הסב- המשורר- אברם לבין נכדתו החמודה והחכמה טלי, ובלשונו של שלונסקי: טלי שואלת/ אברם המשיב./ כדאי לכל ילד/ לבוא להקשיב.שיר המים

בתכול השמיים

בִּתְכוֹל הַשָׁמַיִם,
בְּגֹבַהּ כִּי רָב,
כְּבָר שָׁטוּ אַלְפַּיִם
דָגִים שֶׁל זָהָב.

וְלַיְלָה שׁוֹטֵחַ
רִשְׁתּוֹ לְצוּדָם
וְצָד הַיָרֵחַ
הַבָּא מִן הַיָם.

וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת,
וְלֶטֶף לָהּ רַךְ.
וְטַלִי חוֹשֶׁבֶת
וְסָחָה לִי כָּךְ:

"הָעֶרֶב עָשִׂיתָ
אֶת כָּל הַדְּבָרִים,
אַךְ עוֹד לֹא נִסִיתָ
לִכְתּוֹב לִי שִׁירִים.

הִנֵה הַמַחְבֶּרֶת,
הִנֵה גַם הָעֵט,
אֶפְשָׁר, זֹאת אוֹמֶרֶת,
מְעַט לְפַיֵט."

יָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי:
אוּלַי… וַאֲבָל…
וְשִׁיר זֶה כָּתַבְתִּי
בִּשְׁבִיל חֲמוּטַל:

שיר המים ("השמעת איך בנגב")

נכתב ע"י
שני, 10 ינואר 2022 07:29
מלים:אברהם שלונסקי  
לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' (לחנים נוספים: פאול רפאל שטארק; ורדינה שלונסקי).
מבואה מאת חגית הלפרין
"שיר המים" או בשמו האחר "שיר לנגב", הוא שיר מקורי ששלונסקי הוסיף למחזה "בנים לגבולם", מחזה ארצישראלי שנכתב על ידי הסופר אשר ביילין. זוהי קומדיה בשלוש מערכות (פורסמה בהוצאת אחיאסף, 1947). המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה, ביום 24.12.1944, והשיר של שלונסקי הולחן בידי א.א. בוסקוביץ.
המחזה עוסק בהווי הארץ ישראלי של אותן שנים, ומספר על משפחה יהודית מאמריקה המגיעה לבקר בארץ ובוחנת את החיים כאן. ברוח הציונות הנאיבית של אותה תקופה מתאר המחזה את הקשיים הרבים שבהם נתקלים המתיישבים ואת האופן שבו הם מצליחים להתגבר עליהם. בסופו של המחזה מחליטים בני המשפחה להשתקע בקיבוץ.
בין השאר מספר המחזה גם על מציאת מים באחד היישובים, ולכאן מתקשר "שיר המים" שחיבר שלונסקי (בצד שירים נוספים) למחזה. הווי החיים שמעוצב במחזה משקף גם את ראשית ההתיישבות בנגב. לפי "הספר הלבן" שפרסמו הבריטים בשנת 1939 נאסרה רכישת קרקעות בידי יהודים בחלקים מהנגב. בחלקים אחרים הייתה הרכישה טעונה אישור מיוחד של הנציב העליון. אולם היהודים לא ויתרו ורכשו קרקעות בדרכים שונות, בעיקר בתיווך ערבים. ביולי 1939 נוסד הקיבוץ הראשון, "נגבה" (במסגרת "חומה ומגדל") ולאחריו קמו קיבוצים נוספים. עד שנת 1944, השנה שבה נכתבו המחזה והשיר, כבר קמו בנגב שמונה יישובים ושלוש נקודות תצפית. נקודות התצפית הוקמו באזור שהבריטים אסרו על הקמת נקודות יישוב.
בעיית המים לשתייה ולהשקיה הייתה אחת הבעיות הקשות שבהן נתקלו המתיישבים, ובשנת 1944 החלו קידוחים לחיפוש מים וניסיונות לאגור מי גשמים ושיטפונות.
שירו של שלונסקי נותן ביטוי לחזון ההתיישבות בנגב:
עוֹד נַרְוֶךָּ, עוֹד נִבְנֶךָּ,
נֶגֶב, וְנִבְנֵיתָ!
תְּמוֹל נִכְסַפְנוּ עוֹד: אַיֶּךָּ?
וְהַיּוֹם נִגְלֵיתָ!
שורות אלה מהדהדות את נבואת הנחמה של הנביא ירמיהו (ל"א, ג'- ה'):
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.
השיר פורסם בכותרת "שיר לנגב (שיר המים)" בתוך "שירו שיר, שירים חדשים לזמרה בציבור ולמקהלה" מסודרים בידי משה ברונזפט, קריית ספר ירושלים תש"ו, עמ' 12.
בשנת 1947 כששלונסקי פרסם את ספרו "על מלאת" הוא לא כלל בו את השיר משום שראה בו פזמון ולא "שיר קאנוני". אולם שלונסקי הוסיף אותו לספר "על מלאת" בכתביו שיצאו בשני כרכים. הוא הוסיף את השיר כחלק מ"שני ניגונים": "זמר" (לא אורחת גמלים") ו"שיר המים" ("השמעת איך בנגב") ל"שירים", כרך ב', ספרית פועלים, 1954.

שיר המים

הֲשָׁמַעְתָּ אֵיךְ בַּנֶּגֶב
אֶרֶץ מוּל שָׁמַיִם
מִתְפַּלֶּלֶת רֶגֶב-רֶגֶב:
הָבוּ לָנוּ מַיִם!

מַיִם! מַיִם! הָבוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ – מִי יַרְוֵנוּ,
מִי יִתְּנֵנוּ מַיִם!

כִּי צָמֵאתָ גַּם קִוִּיתָ,
רֶגֶב-רִגְבּוֹתַיִם,
עוֹד נַרְוֶךָּ וְרָוִיתָ,
עוֹד נַרְוֶךָּ מַיִם!

מַיִם! מַיִם! הָבוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ – מִי יַרְוֵנוּ,
מִי יִתְּנֵנוּ מַיִם!

עוֹד נַרְוֶךָּ, עוֹד נִבְנֶךָּ,
נֶגֶב, וְנִבְנֵיתָ!
תְּמוֹל נִכְסַפְנוּ עוֹד: אַיֶּךָּ?
וְהַיּוֹם נִגְלֵיתָ!

מַיִם! מַיִם! הָבוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ – מִי יַרְוֵנוּ,
מִי יִתְּנֵנוּ מַיִם!

תכול המטפחת

נכתב ע"י
חמישי, 16 דצמבר 2021 07:57
מלים: יאקוב (קובה) גאליצקי תרגום: שלונסקי, אפריל 1944,
לחן: יז'י פטרסבורסק

השיר "תכול המטפחת" צורף לקומדיה רוסית בשם "שי לחייל או המטפחת הכחולה". את הקומדיה חיבר הסופר הרוסי ולנטין קטאייב. השיר "תכול המטפחת" התחיל כלחן ללא מלים. היה זה וולס שחיבר מלחין יהודי הפולני בשם יז'י פטרסבורסקי(petersburski jerzy), שבשנות מלחמת העולם השנייה התגלגל לרוסיה. הלחן הושמע לראשונה בשנת 1940. באותה שעה ישב באולם משורר ופזמונאי יהודי בשם יאקוב (קובה) גאליצקי שנולד בשם יעקב גולדנברג. גאליצקי כל כך התלהב מהלחן עד שבו במקום חיבר לו מלים. ביוני 1942 כשברית המועצות עמדה בפני ההתקפה של הצבא הגרמני השיר הפך לאחד הפופולאריים, וכששרו אותו לפני החיילים בצבא האדם ששירתו בחזית שינו זמרים ומלחינים אחדים חלק מהמלים, הוסיפו בתים וגרעו בתים. מספרים כי השיר היה כל כך אהוב וחשוב עד כי החיילים הסתערו בקריאה: למען המולדת! למען סטלין! למען המטפחת הכחולה!

שלונסקי תרגם את לעברית הן את הפזמון "תכול המטפחת" והן את המחזה "שי לחייל או: המטפחת הכחולה, קומדיה מהווי הסובייטי בשלוש מערכות" שקשור אליו. המחזה הועלה על במת התיאטרון הסאטירי "המטאטא", תכנית ס"ה, באפריל 1944 בעיצומה של המלחמה. לפי התוכנייה של "המטאטא" כתב את מילות השיר במקורו הרוסי נ. רסקין אך לא מצאתי לכך כל עדות ממקור אחר.

הקומדיה "המטפחת הכחולה" שכתב קטאייב היא קומדיה של טעויות משעשעת וקלילה, אך למרות זאת, ואולי דווקא משום כך, הקהל בארץ נהר לראות אותה, צחק ושאב ניחומים בתקופה כה קשה ואכזרית. השיר "תכול המטפחת" תיאר, בעצם הימים הסוערים של המלחמה, כיצד תמו הקור והדלף ומסביב שוב תכלת ואור, שמש וכוכבי אביב. הפגישה המחודשת של זוג האוהבים, המתוארת בפזמון, הרעיפה ניחומים על כל מי שהאזין לו ונפחה תקווה בלבו שהמלחמות הקשות תסתיימנה והחיים יחזרו לקדמותם. הפזמון חיזק את הלבבות והקרין את ההרגשה שעדיין צפויים לעולם בכלל ולאוהבים בפרט ימים יפים יותר.

 

 תְכוֹל הַמִּטְפַּחַת

טֹהַר וּתְכוֹל הַמִּטְפַּחַת,
לֶטֶף וְרֹךְ שֶׁל הַיָּד
אַתְּ אָז אָמַרְתְּ לִי:
לֹא, לֹא אֶשְׁכַּח עוֹד
אֶת פְּגִישָׁתֵנוּ לָעַד.

וַיְהִי הַיּוֹם
וְאָנוּ נִפְרַדְנוּ פִּתְאֹם.
תְּכוֹל הַמִּטְפַּחַת,
קָרְטוֹב שֶׁל נַחַת,
גָּז וְעָבַר הַחֲלוֹם.

תַּמּוּ הַקֹּר וְהַדֶּלֶף,
תְּכֵלֶת וָאוֹר מִסָּבִיב
בֹּקֶר וְשֶׁמֶשׁ
לַיְלָה וְאֶמֶשׁ
אֶלֶף כּוֹכְבֵי הָאָבִיב.

וַיְהִי הַיּוֹם
וְאָנוּ נִפְגַּשְׁנוּ פִּתְאֹם.
תְּכוֹל הַמִּטְפַּחַת,
קָרְטוֹב שֶׁל נַחַת,
וְנִתְגַּשֵׁם הַחֲלוֹם.    
 

שבת (בואי כלה)

נכתב ע"י
רביעי, 27 אוקטובר 2021 06:58
לחן: יאיר רוזנבלום
מבואה מאת חגית הלפרין

השיר נקרא במקור "שבת" אך הוא ידוע יותר בשם "בואי כלה" או במילות הפתיחה שלו "עטוף נא אל שדי את נפשי בטלית". שלונסקי פרסם אותו לראשונה בעיתון "דבר" ביום 2.4.1926 , והקדיש אותו לרעייתו הצעירה לוסיה (השיר נכלל לראשונה בספרו "לאבא-אמא", 1927).
שלונסקי כמעט לא כתב שירי אהבה, וגם שיר זה אינו שיר אהבה רגיל שנאמרים בו דברים מפורשים על אהבה, או געגועים לאהובה. למעשה ההקדשה ללוסיה היא הפרט הקונקרטי היחיד המקשר את השיר לאהובתו באופן מפורש. לוסיה הייתה חברתו האהובה מאז היותו כבן 15 והיא כבת 17. היא הייתה נערה זהובת שער וכחולת עין, שנראתה כגויה. בשיר מופיעה דמות אישה בשורה: "הו, אשתי היפה הדליקי הנרות ולקידוש הכיני החלה". אך אם מקשרים את השיר ללוסיה – התיאור שלה בשיר כאישה יהודייה חסודה, המברכת על הנרות אינו תואם את המציאות העובדתית ואין לו קשר ללוסיה. במציאות הייתה לוסיה שחקנית, בוהמית בנשמתה, רחוקה ממנהגי היהדות ובקושי דיברה עברית. על כן נראה לי כי האישה היפה המדליקה את נרות השבת ומכינה את החלה לקידוש איננה בת דמות של לוסיה אלא השלכה של שלונסקי עצמו, או יותר נכון עיצוב סמלי של תחושת האושר והשלמות פנימית שחש כאשר כתב את השיר.
השיר הזה יוצא דופן בין שיריו של שלונסקי, שכן רוב שיריו מתקופה זו היו שירים פסימיים וקודרים שתיארו עולם ריק מאמונה, או את התבל השיכורה הנעה כקרוסלה ומסתחררת ללא מטרה ואת בדידותו של האדם בעולם זה. לעומת זאת השיר "שבת" הוא שיר מפויס, אופטימי, המתאר עולם הרמוני, ואדם הנמצא בקוטב האמונה התמימה וחוסה בצל אלוהיו. שלונסקי הרחיב את משמעות ה"שבת" שבשיר וביקש לבטא בעזרתה את יסוד "הגבהות" בחיים, את היסוד המתעלה מעל החולין, מעל החומרי, מעל צורכי היום יום. "השבת" מסמלת גם את היסוד הרוחני והיא מנוגדת למושג החולין, לששת ימי המעשה, המסמלים את היסוד החומרי הנחות.
חלפו למעלה מארבעה עשורים בטרם הולחן השיר אך שווה היה לחכות ללחן המיוחד שכל כך הולם את המלים. לכבוד מסיבת יובל השבעים של שלונסקי שנחוג בעין חרוד הלחין יאיר רוזנבלום את השיר ושלונסקי היה מאושר לשמוע את שירו זה מעל הבמה עם הלחן היפה ומושך הלב.

שבת

עֲטָף־נָא אֵל־שַׁדַּי אֶת נַפְשִׁי בְּטַלִּית
וְזַמֵּר בְּקוֹל: בֹּאִי כַלָּה!
הוֹ אִשְׁתִּי הַיָּפָה הַדְלִיקִי הַנֵּרוֹת
וּלְקִדּוּשׁ הָכִינִי הֵחֵלָּה.

הַלַּיְלָה כְּבָר בֵּרַךְ עַל נֵרוֹת שַׁבַּתּוֹ
וּלְבָנָה לְקִדּוּשׁ מוּטֶלֶת.
הַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה
לְנַשֵּׁק הַמְּזוּזָה בַּדֶּלֶת.

אֲרֻבּוֹת הַסְּפִינָה כְּבָר חָדְלוּ עֲשָׁנָן.
כְּבָר חָדְלָה אֶת בִּכְיָהּ סִירֶנָה.
שְׁמֵי־שַׁבָּת יִשַּׁחוּ עַל אַרְצִי נוֹפֶשֶׁת
כְּסַבְתָּא עַל צְאֶינָה־וּרְאֶינָה.

כִּי שִׁבְעָה הֵם יָמִים יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
וְשִׁבְעָה יֵשׁ קָנִים לַמְּנוֹרָה.
וּמִי אֲשֶׁר הִדְלִיק הַמְּנוֹרָה בַּנֶּפֶשׁ
הוּא יִצַּק הַשֶּׁמֶן לְאוֹרָהּ.

הוֹ צַק נָא הַשֶּׁמֶן וּרְאֵה כַּמָּה מִזְמוֹר
פֹּה הֻתַּז מִגְּבִיעַ זְהָבְךָ
עַל גַּגּוֹת עַל כְּבִישִׁים עַל חוֹלוֹת בְּאַרְצִי –
הֵן יָדְךָ רִבּוֹנִי זוֹ שָׁפְכָה.

הֲתִזְכֹּר עֵת שַׁרְנוּ בִּסְפִינוֹת הַנָּכְרִים
אֲנַחְנוּ הָעוֹלִים בְּשִׁמְךָ:
"... עֵת יְהוּדִים יָבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מַה־תִּרֶב בִּמְעוֹנָם הַשִּׂמְחָה."

הַאַתָּה שָׁכַחְתָּ? וְיָדְךָ הֵן פֵּרְשָׂה
מִפְרָשִׂים לַסְּפִינָה הָעוֹלָה.
אֲנַחְנוּ רְאוּיִים לָשֶׁבֶת רִאשׁוֹנָה
בְּמִשְׁתֵּה שַׁבַּתְּךָ הַגְּדוֹלָה.

עֲטָף־נָא רִבּוֹנִי גּוּפֵנוּ בְּטַלִּית
וְזַמֵּר בְּקוֹל: בֹּאִי כַלָּה!
נָשֵׁינוּ הַיָּפוֹת תַּדְלֵקְנָה הַנֵּרוֹת
וְאָנוּ נְקַדֵּשׁ עַל חַלָּה.

 

זמר (לא אורחת גמלים)

נכתב ע"י
רביעי, 27 אוקטובר 2021 06:53
לחנים: נחום נרדי, מרק לברי
פרסום ראשון: משמר, 7.9.1945 נכלל בתוך: על מלאת, 1947
מבואה מאת חגית הלפרין

השיר "זמר", או כפי שהוא ידוע לפי מילות הפתיחה שלו "לא אורחת גמלים ירדה לכרוע", מתאר את תקופת "גדוד העבודה". בחודשים המועטים שבהם שהה שלונסקי ב"גדוד העבודה" הוא כתב שיר אחר, או יותר נכון פזמון. היה זה הפזמון "תה ואורז יש בסין" (1922) שבו תיאר בהומור את הווי החלוצים. השיר "זמר", לעומת זאת, לא נכתב בתקופת "גדוד העבודה" אלא 23 שנה מאוחר יותר. זהו שיר נוסטלגי, מלא געגועים לתקופה הקסומה של מחנה האוהלים הלבנים בעין חרוד שבה "הלב פותח שער ונדמה, לעד לא יינעל".
מה גרם לשלונסקי לחזור ולתאר את התקופה שלו בגדוד העבודה בעין חרוד לאחר שעבר זמן כה רב? ניתן להעלות שתי השערות: הראשונה היא ששלונסקי לא היה מרוצה מהשירים שכתב בתקופת גדוד העבודה ואת רובם גנז. בתקופת שהייתו בגדוד הייתה לו ביקורת על החיים בתוך הקולקטיב והם נראו לו נטולי שאר רוח. העבודה הגופנית לא הותירה מקום לחיי נפש עשירים ובמיוחד לעשייה ספרותית שהייתה נשמת אפו של שלונסקי. רק שנים אחדות לאחר שעזב את הגדוד, כשניתן היה לבחון את המעשה החלוצי מפרספקטיבה רחבה – יכול היה לכתוב את שיריו החשובים על עמק יזרעאל ולתאר בהם את המהפכה של עם שחזר לשבת על אדמתו. בשירים המאוחרים האלה העלה את החיים בעמק למדרגה של קדושה והעניק חשיבות לבניין הארץ כמו לעבודת הקודש: העבודה המפרכת הפכה לבעלת משמעות רוחנית והמפגש עם הארץ – התגלות אלוהית.
אך הסבר זה, לדעתי, אינו מספיק שכן כל יתר השירים על עין חרוד ועמק יזרעאל נכתבו כחמש- שש שנים לאחר עזיבת הגדוד ואילו שיר זה הוא היחיד שנכתב שנים רבות לאחר שעזב אותו. מה אפוא גרם לו לחזור לפתע לתקופת העמק? נראה שניתן למצוא תשובה לכך בתאריך הפרסום של השיר: בחינת הפרסום הראשון של השיר ביום 7.9.1945 מגלה ששלונסקי כתב אותו כשבועיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. נראה שעם תום המלחמה שלונסקי ביקש לחזור לתקופה שסימלה בעיניו יותר מכל את תקומת העם היהודי החוזר לארצו ובונה אותה. בהקשר ההיסטורי של זמן כתיבתו אפשר לראות ב"זמר" גם שיר ניצחון של העם היהודי שממשיך ובונה את ארצו למרות הכול.

זמר

לֹא אוֹרְחַת גְּמַלִּים יָרְדָה לִכְרֹעַ,
לֹא דַּבֶּשֶׁת הִיא אֶל מוּל כּוֹכָב.
זֶה הָרִים, הָרִים שֶׁבַּגִּלְבּוֹעַ,
הֲרָרִים צוֹפִים אֱלֵי מֶרְחָב.

הֵם זוֹכְרִים אֶת לֹבֶן אֹהָלֵינוּ,
שֶׁפָּשְׁטוּ בָּעֵמֶק כְּיוֹנִים.
הֵם זוֹכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹת לֵילֵינוּ,
שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַנִּגּוּנִים.

שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.

כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל
וְהַתְּרוּמָה.

שׁוּב כְּאָז לָבָן הוֹלֵךְ הַסַּהַר
וּמוֹשֵׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל.
שׁוּב כְּאָז הַלֵּב פּוֹתֵחַ שַׁעַר,
וְנִדְמֶה לָעַד לֹא יִנָּעֵל.

אֵיךְ הַיּוֹם קְסוּמִים וְלֹא מִיַּיִן
שַׁבְנוּ הֵנָּה בַּמִּשְׁעוֹל הַלָּז
לְחַדֵּשׁ לֶכְתֵּנוּ אֶל הָעַיִן,
לְפַעֵם שִׁירֵנוּ מִנִּי אָז.

שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.

כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל
וְהַתְּרוּמָה.

יום אחרון

נכתב ע"י
שלישי, 26 אוקטובר 2021 06:57
מלים: אברהם שלונסקי
לחן: מאיר אריאל ושלום חנוך
מבואה מאת חגית הלפרין

 

לשיר זה ניתנו פירושים אחדים: יש שסברו שהוא נכתב על אהבה נכזבת ויש שסברו שהוא הספד על אדם קרוב או שהוא עוסק במעיין היצירה שיבש. אולם נראה לי שהתבוננות בתאריך שבו נכתב השיר מאפשרת לפרש את השיר באופן שונה: השיר "יום אחרון" נכתב כארבעה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ונדפס לראשונה בעיתון "הארץ" ב-28 באפריל 1939. שלונסקי כלל אותו בספרו "על מלאת".
זהו שיר פסימי, אפשר לומר אפילו שיר אפוקליפטי, הרומז לכך שהעולם עומד להגיע לעידן שבו המבול יכסה שוב את הארץ אך הפעם, שלא כמו בימי נוח, היונה לא תבוא עם עלה טרף בפיה כדי לבשר כי נסתיים המבול ועוד מעט תופיע הקשת בשמים.
השיר מביע חוסר תקווה ופסיביות של קבלת הדין. ממילות השיר נודפים זרות וקור, תחושת שבר, וחוסר אונים. גיבור השיר אינו יודע מה יהיה על יבולו ועל כל האוצרות שאגר. נראה שהכוונה לא רק ליבול חומרי-חקלאי אלא גם – ואולי בעיקר – לאוצרות הרוח שירדו לטמיון. כל התפילות אינן נענות ועל כן ליבולים מגיע יום אחרון. היום האחרון, על פי הפרשנות המקראית המקובלת, הוא יום המוות ואולי גם יום הדין האפוקליפטי. שירו של שלונסקי מתאר עולם שהשפע והיבול שלו נקטעים ונגדעים בגלל אסון העומד להגיע, ולפי התאריך נראה שהכוונה למלחמת העולם העומדת לפרוץ בכל רגע.
השיר עבר גלגול מעניין בזמן הלחנתו. בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 פנתה וועדת החגים של קיבוץ משמרות לאחד מבניה, בחור צעיר ומוכשר בשם מאיר אריאל וביקשה ממנו למצוא שיר למסיבת חג הסוכות. מאיר אריאל מצא את שירו של שלונסקי "יום אחרון" ופנה אל חברו שלום חנוך שילחין אותו. היה זה יומיים לפני המסיבה ושלום חנוך טען שהזמן קצר מדי. לבסוף ישבו השניים ולפי עדותם, בשיחה עם יואב קוטנר, הם הלחינו אותו ביחד מיידית: שורה מאיר אריאל ושורה שלום חנוך, ושוב, שורה אריאל ושורה חנוך והם שרו אותו במסיבה בקיבוץ.
השיר העצוב והפסימי נקשר בעיני מאיר אריאל לחג הסוכות כנראה בגלל המלים מתחום החקלאות השזורות בו ובעיקר בגלל השורה האחרונה: "גם ליבולים מגיע יום אחרון". שורה זו עברה מהפך ומשורה פסימית המתארת את היבול ההולך להיכחד נהפכה לשורה אופטימית כשהצירוף "יום אחרון" מקבל אולי את המשמעות של חג האסיף שבו סיימו האיכרים לאסוף את יבולם מהשדות.
אבל הלחן היפה והנוגה הולם את המשמעות של השיר כשיר של אובדן כיוון ואובדן תקווה.

יום אחרון

גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת.
וְיוֹם אַחְרוֹן שָמַט אֶת כָּל כְּתָרָיו.
כָּל הַשְּׁתִיקוֹת חָזְרוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ
כְּשוּב יוֹנָה בְּאֵין עֲלֵה-טָרָף.

וְנָכְרִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּשְׁכֶּמֶת
וְסַהַר קַר מַקְשִׁיחַ וְנִפְחַת
וְכֹה הוּמַךְ וְכֹה צָפַד מִקֶּמֶט
כָּל שֶׁתִּמֵּר וְשֶׁהָיָה אֶחָד.

כָּל עִתּוֹתַי – תִּשְׁבֹּרֶת יוֹם וָלַיִל
כָּל מִלּוֹתַי הָיוּ לִי לְזָרוֹת
וְלֹא אֵדַע: מִגֹּדֶשׁ יְבוּלַיִךְ
מַה לְּהָבֵר שָׂדִי וּמַה לִּזְרוֹת?

שָׁוְא שִׁלּוּחֵךְ יוֹנַת-מַבּוּל מִלֶּכֶד:
חָזַרְתְּ אֵלַי בְּלִי סֵבֶר וְחָרוֹן.
גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת.
גַּם לַיְבוּלִים מַגִּיעַ יוֹם אַחְרוֹן.

האינטרנציונל

נכתב ע"י
שלישי, 19 אוקטובר 2021 07:48
מלים: אז'ן פוטייה, לחן: פייר דה- גייטר תרגום: שלונסקי
שנת כתיבה 1871 שנת הלחנה 1888 שנת תרגום: 1922.
מבואה מאת חגית הלפרין

באחד במאי תרפ"ב (1922) לבשו אנשי "גדוד העבודה" רוח של התלהבות ואווירה של התרגשות חגיגית הייתה באוויר. לראשונה עמדו לחגוג בהדר וברוב עם את חג הפועלים שנועד להגשים את הרעיון של "הקמת חברת-עובדים במולדת" ולהיאבק לשם כך "שכם אחד עם כל פועלי העולם והעמים". לחגיגה הגיעו אורחים רבים מקרוב ומרחוק לחגוג עם הצעירים שזה עתה יסדו את הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף.
באותה תקופה היו חברים בגדוד העבודה לא רק שלונסקי עצמו אלא גם חברתו לוסיה ושתיים מאחיותיו פניה ואידה ששתיהן, כמו יתר בני משפחת שלונסקי, היו מוסיקליות מאד. אידה, שהייתה זמרת אופרה, לימדה את הנאספים שירים לכבוד האחד במאי. להפתעת הקהל שרה כשהיא יחפה, אולי כדי להדגים את מעמדה הפרולטרי, אך לקהל החלוצים שלא היה רגיל בכך זה נראה היה בלתי שגרתי ובוהמי מאד. שלונסקי תרם לחגיגות האחד במאי בכך שתרגם לעברית את הימנון הפועלים "האינטרנציונל", פרי עטו של הסוציאליסט הצרפתי איז'ן פואטייה. שלונסקי תרגם את "האיטרנציונל" מהנוסח הרוסי, השונה מן המקור הצרפתי שנכתב ב-1871. מיום זה ואילך התפרסם "האינטרנציונל" בתרגומו של שלונסקי ברבים והושר בכל חגיגות האחד במאי ובחגיגות אחרות של מפלגות הפועלים ותנועות הנוער ברחבי הארץ. נהגו לשיר אותו בצד "התקווה" ובדרך כלל שרו רק את הבית הראשון.
אולי נוסיף כאן ששלונסקי התגאה בתרגומו זה אך התגאה עוד יותר בתרומה אחרת שתרם לגדוד העבודה ביום חגיגי זה. והכוונה לתחרות הכדורגל שארגן באחד במאי בין עין חרוד לתל יוסף. הוא עמל רבות לשכנע את גזבר הגדוד לתת לו פרוטות אחדות לקניית כדור, ואסף את השחקנים מאוהליהם בהחדירו בהם את הכרת "ערכו החינוכי של המעשה". במשך יום שלם עבדה קבוצת בחורים בסיקול האבנים מהמגרש, כדי להכשירו למשחק, ובסופו ניצחה קבוצת עין חרוד את תל יוסף בתוצאה 3:0. שלונסקי עצמו שיחק כחלוץ מרכזי. האופן שבו נחוג האחד במאי וההוצאות הכספיות שהוציאו חברי הגדוד לא מצאו חן בעיני חברי ועדת התרבות המרכזית בתל-אביב, והם שלחו מכתב נרגז לעין-חרוד, בו ביקשו לדעת כיצד הם מעיזים לבלות את הזמן במיני הבלים כמשחק כדורגל במקום להקדיש את היום לנאומים, הרצאות ודיונים בנושאים אידיאולוגים- מעמדיים.

 

האינטרנציונל

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב.
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

רַק לָנוּ עֲמֵלֵי כַּפַּיִם
רַק לָנוּ עֲמֵלֵי הַיְּקוּם
הָאֲדָמָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
וּלְכָל הוֹלְכֵי בָּטֵל לֹא כְלוּם
עֲבוּר הַדְּרוֹר וּפְדוּת הָרוּחַ
וּפְרֹק הָעֹל מִגַּב הָעָם
לַבֵּה הָאֵשׁ וְהַךְ בְּכוֹחַ
כָּל עוֹד בַּרְזֶל עוֹדֶנּוּ חַם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

אֵין רַב רִיבֵנוּ וּמוֹשִׁיעַ
לֹא אֵל, לֹא מֶלֶךְ, לֹא גִּבּוֹר
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה נַבְקִיעַ
אֲנַחְנוּ דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר
וְכִי רַעַם אֲבָדוֹן יָרִיעַ
עַל רֹאשׁ אוֹיְבֵינוּ לְהֻמַּם
עָלֵינוּ שֶׁמֶש דְּרוֹר יַפְצִיעַ
לִשְׁפֹּךְ אֶת זָהֳרָהּ הַחַם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם

הבלדה על מקי סכינאי

נכתב ע"י
שלישי, 19 אוקטובר 2021 07:26
מלים: ברטולד ברכט
לחן: קורט וויל.
מבואה מאת חגית הלפרין

המחזה "אופרה בגרוש" מאת ברטולד ברכט הוא עיבוד של מחזה אנגלי ישן שהוצג בשנת 1921 בלונדון ונקרא "אופרה של קבצנים". מחבר המחזה הוא ג'ון גיי – אנגלי בן המאה ה-17.
מחזה זה היה קרוב מאד ללבו של שלונסקי והוא השקיע בתרגומו עמל רב. במשך למעלה מארבעים שנה עיבד ושכלל את תרגומו שהוא מעשה יצירה לכל דבר.
הוא ראה בו מחזה שגדולתו היא בתערובת המיוחדת של צורות וסגנונות "למן הטראגי-רומנטי ועד הסאטירי-פארודיסטי", מחזה שבו מטולטל הצופה "מקוטב ההווי הרומנטי [...] אל קוטב המוסר-השכל הסוציאליסטי" (דברי שלונסקי בתכניה ל"אופרה בגרוש" שהוצג ב"אהל", 1933). בעיניו גילם המחזה 'אופרה בגרוש' את פסגת האמנות הגבוהה, משום שתיאר הוויית אדם "מוקיונית" כיאה לאמנות החשובה, שהיא כולה "מעשה המוקיון והילד, שני השרידים בעולם האנושי היודעים עדיין לבכות ולצחוק".
בעקבות טענתה של אגודת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) כי תרגם את פזמוני ברכט ללא רישיון, השיב שלונסקי כי פזמוני 'אופרה בגרוש' אינם תרגום אלא מקור. "הטקסט העברי הוא חיבור חופשי שלי", הצהיר שלונסקי הוא כתב גם כי הפזמונים שחיבר והוסיף למחזה הם ברוח פזמוניו של המשורר הצרפתי פרנסוא וִיוֹן (ארכיון אקו"ם, 18.2.1933). בביקורו בפראג במאי 1937 חיכה בקוצר רוח לראות את המחזה 'אופרה בגרוש' בביצוע התיאטרון הצ'כי. אולם אכזבתו הייתה מרה. הוא מצא שהבמאי הצ'כי גימד את המחזה ונטל את נשמת אפו. הצד הטכנולוגי הודגש ואילו הצד הצבעוני, הרומנטי והסנטימנטלי נעלם לחלוטין. שלונסקי טען כי באופן שבו הוצג הייתה "רצינות קטלנית", שכלתנות ומלאכותיות רבה. שלונסקי עזב את התיאטרון לאחר המערכה הראשונה וכתב ביומנו: "עכשיו ברור לי בהחלט: תיאטרון שאינו שווה פרוטה. [...] 'אופרה בגרוש' בביצוע תיאטרון 'האהל' נראה לעומתו כחג אמנותי" (יומן פראג, 21.5.1937 ארכיון שלונסקי, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב).
המחזה "אופרה בגרוש" זכה להצלחה רבה והוצג בתיאטראות השונים: בשנות השלושים של המאה ה-20 בתיאטרון ה"אהל", בשנות השישים בתיאטרון "הבימה", ובשנות השבעים – ב"התיאטרון העירוני חיפה" ובבימות אחרות.
בעיזבונו של שלונסקי נמצאו למעלה מעשרה כתבי יד למחזה. אולם בין נוסח תיאטרון אחד למשנהו עברו על כל פזמון שינויים וגלגולים רבים.
כאן נביא את "הבלדה על מקי סכינאי" שהוא הפזמון הראשון במחזה. לפזמון זה יש שישה- עשר כתבי יד. דיה הצצה קלה במקור הגרמני, כדי לעמוד על המגמה הבולטת בתרגומיו של שלונסקי לפזמון זה. בנוסחים הראשונים של תרגומי "האהל" מתרחק התרגום מן המקור, עד כדי כך שלעיתים הוא נראה כמו עיבוד ולא כתרגום. לעומת זאת בנוסחי "התיאטרון העירוני חיפה", התרגום נאמן למקור לכל פרטיו, ועם זאת שומר שלונסקי בתרגומו על שפה גמישה וקולחת והשפה בו רהוטה.
על אף המגמה להתקרב למקור השמיט שלונסקי שני בתים מפזמונו של ברכט, ויש לשער שעשה כן, משום שבבתים אלה יש חזרה והשמטתם לא גרעה מהפזמון. לעומת זאת הוסיף בית (הבית האחרון המתפרסם כאן) ויתכן שמקורו באחת הגרסאות של האופרה הגרמנית.
נוסח תיאטרון אוהל מתחיל בשורות: "כלב מים, לו שיניים / לו שיניים, שני טורים/ אך למקי סכינאי / יש סכין במסתורים". ואילו בנוסח תיאטרון חיפה כלב המים הפך לזאב המים. הכוונה לדג הטורף "ברקודה". כך ביקש שלונסקי להעצים שלונסקי את אכזריותו של מקי. בנוסח המאוחר הבית הפותח הוא: זאב המים לו שיניים/ ומיד רואים: זאב!
אבל מקי סכינאי
סכינו מוסתר היטב.

בצד "הבלדה על מקי סכינאי" המובאת כאן במלואה, מובא הבית הרביעי מתוך הבלדה, בחמישה נוסחים שונים. כך אפשר להתבונן בגלגולי תרגומו של שלונסקי.

הבלדה על מקי סכינאי

זאב המים לו שיניים
ומיד רואים: זאב!
אבל מקי סכינאי
סכינו מוסתר היטב.

זאב המים דג זולל לו
דם ניתז על סנפירו.
אבל מקי זוג כפפות לו
אין סימן שיסגירו.

יום ראשון על מֵי התכלת
צף גוף מת ואיש חומק
והכל יודעים לבטח:
החומק קוראים לו מק.

נעלמו עקבות שְמוּל-מַיֶר
וכמוהו – עוד ועוד.
צרור כספם היה למקי,
אבל מי יוכיח זאת?

ומצאו את גֶ'ני טוֹבְלֶר
וסכין לה בחזה,
ובחוף פוסע מקי –
לא יודע כלום מזה.

ילדים שישה וסבא
נשרפו בתבערה,
ורק מקי מכל סוהו
לא הוזמן לחקירה.

אלמנה כמעט בוגרת,
שמה נודע בכל העיר,
מקיצה ונאנסת –
מקי, מה היה המחיר.

זאב המים דג תמים הוא,
כי הסתיר שיניו היטב –
וכשאין רואים שיניים,
איך תוכיח כי הוא זאב.

הבית הרביעי בחמישה נוסחים (מהמוקדם למאוחר)
1. איש הרוג מוטל בלילה
על הארץ אללי –
ואחד עומד בשקט
שמו הוא: מקי סכינאי

2. על החוף ביום של תכלת
מת שרוע אללי!
וברנש הולך סתם-ככה
שמו הוא מקי סכינאי

3. על החוף ביום של תכלת
גוף שרוע שנרצח
וברנש בחוף זה מקי
מטייל לו שם סתם כך

4. על החוף ביום של תכלת
גוף שרוע שנרצח
וסתם כך פוסע מקי
ושואף לו רוח צח

5. יום ראשון על מי התכלת
צף גוף מת, ואיש חומק
והכל יודעים לבטח:
החומק קוראים לו מק.

רשימת שירים מולחנים (מקור ותרגום)

נכתב ע"י
שני, 25 מרס 2019 07:50

מקור

אבוי אבי – ראו לפי: קינת בת הטוחן.

אבירי האוויר – 1935, לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). הפזמון נדפס בתוכנייה. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 193 – 194.

אדם וחדרו – 1938, לחן: אלון מרקוס (2015). התפרסם בשירי המפולת והפיוס (1938) וכן: שירים ג' (1971), עמ' 281.

אוהל שח ראו לפי: באוהל.

אוטובוסים נחפזים – ראו לפי: תל אביב.

אוי לי וי לי – 1932, לחן: לא ידוע. התפרסם ב"כתובים", שנה ו', גליון מ'-מ"א, ערב ראש השנה תרצ"ג (30.9.1932).

אלה מול אלה – 1954, לחן: מ' גלוזמן,1971. התפרסם בשירים ב' (מהדורת 1954), עמ' 218. שיר זה נוסף לשיר "קוממיות" מהספר באלה הימים (1930).

אם כדאי זה לרב חיים – 1935, לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 195 – 196.

אנו כולנו – 1933, לחנים: נחום ורדי; משה לב. התפרסם ב"שירון לאחד במאי" (בעריכת נ' נסימוב) ספריה מוסיקלית מס. 51, הוצאת המרכז לתרבות תל אביב, תש"י (1950). ראו גם לפי: שיר לכת.

אנחנו בנים, לנוער העובד בחג העשור – 1934, לחן: ורדינה שלונסקי. התפרסם בתוספת הערב של עיתון "דבר" שהוקדשה לחג העשור של הנוער העובד, 22.9.1934. נכלל בתוך שירים א' (מהדורת 1954) כתוספת לספר באלה הימים. וכן: שירים ב' (1971), עמ' 207 – 208 .

אנחנו ברנשי המטאטא 1935. לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). הפזמון נמצא בכתב יד בארכיון שלונסקי. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 197 – 199.

אנפת בי אב הישימון – 1929, לחן: נסים נסימוב. קטע מתוך הפואמה: מול הישימון. חלק מהפואמה התפרסם ב"כתובים" במלאת שלושים לפרעות תרפ"ט (25.9.1929) בכותרת ישימון. הפואמה פורסמה בשלמותה ב"כתובים", 2.1.1930. נכלל בספר: באלה הימים, וכן: שירים ב' (1971), עמ' 226 – 237. הקטעים שהלחין נסימוב התפרסמו בחוברת "שירים ובלדות", הוצאת המחלקה לחברה ותרבות של הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, תש"ד (1944) בכותרת חמישה שירים מתוך הפואמה "מול הישימון". ראו גם לפי: מול הישימון.

אצבע משולשת (פזמון-מזמור) – 1939, לחן: מרדכי זעירא. נכתב לתיאטרון "כל הרוחות", תכנית ג' – "הגפיר האמיץ יחיה" (הצגת בכורה: 27.7.1939). נדפס בתוכנייה. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 223 – 225.

ארובות הספינה – 1926, לחן: לא ידוע. בית שלישי מתוך: "עטוף נא אל שדי" (המידע: אתר "זמרשת").

באוהל (אוהל שח) – 1922, לחן: פרץ הירשביין. לחן: שיר יידי עממי בעיבודה של ורדינה שלונסקי, 1929. שלונסקי כתב את המלים על פי הלחן של הירשביין, ועל כתב היד של השיר רשם: "ספרדית, ע"פ הניגון: 'אויפן בוידעם שלאפט אדאך" ["על העלייה נם הגג"]. לחן נוסף: א' פיאטלי. התפרסם ב"כתובים", שנה א', 22.9.1926, נכלל בספריו לאבא-אמא (1927), בגלגל (1927) וכן: שירים ב' (1971), עמ' 108.

באלפי ידיים – מילים: נתן אלתרמן, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי, לחן: ורדינה שלונסקי (מידע מאתר "זמרשת").

בואי כלהראו לפי: עטוף נא אל-שדי.

בוקר טוב – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 9 – 11. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

בלילה כזה – 1937, לחן: אלדד לידור. התפרסם ב"הארץ", כ"ט באלול תרצ"ז (5.9.1937), נכלל בשירי המפולת והפיוס (1938), וכן: בשירים ג', עמ' 279.

בן סורר – 1968, לחן: אמיתי נאמן. התפרסם בספר משירי הפרוזדור הארוך (1968). נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 137.

בסירה – 1933, 2015, לחן: אלון מרקוס. התפרסם בספר אבני בוהו, נכלל בשירים ג' (1971), עמ' 11.

בסמטה צרה – ראו לפי: בשפל (מזמור הסיום).

בשפל (מזמור הסיום) – 1933, לחן: וולנטין קרוצ'ינין (עיבוד של הלחן המקורי שכתב סמיון ביילינזון). שיר מקורי ששלונסקי הוסיף למחזה "בשפל" מאת מקסים גורקי. הוצג בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933). השיר נכתב למנגינת השיר הסובייטי Кирпичики ("לבנים"). התפרסם ב"דבר", ה' בשבט תרצ"ג, 1.2.1933. נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 32.

בשפל (מחזה) – (1902). לחן: לא ידוע. שלונסקי תרגם וחיבר שירים למחזה של מקסים גורקי בשנת 1933 לקראת העלאתו בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933). ההצגה חודשה ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). שלונסקי חיבר שירים מקוריים למחזה זה: מכרים ומכרות; לילה; מחול; לפונדק; הנה באנו; פזמון לאליושקה ב"בשפל". על השיר המתורגם: שיר האסיר, ראו במדור: תרגום. מילות השירים מופיעות בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן בתרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 66 – 68. השיר מכרים ומכרות וכן: אח, נמאס לי כל וכל (לא כונס) – התפרסמו ב"הארץ", ז' בשבט תרצ"ג (1933). ראו לפי שמות השירים.

בתכול השמיים – 1957, לחן: נעמי שמר. מתוך ספרו אני וטלי או: ספר מארץ הלמה (1957).

דברים בלילה – 1938,לחן: דרור אידר. התפרסם בספר שירי המפולת והפיוס (1938). נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 18.

דובינובקה – 1944, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. השיר נכתב להצגה "בנים לגבולם" של אשר ביילין בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 24.12.1944).

דוד עצוב – 1934, לחן: ורדינה שלונסקי. התפרסם ב"דבר – מוסף לילדים", 2.11.1934: המילים בעמ' 1 והמנגינה עם ליווי בעמ' 8. נכלל בספר אני וטלי או: ספר מארץ הלמה (1957) תחת הכותרת: "שיר הדוד העצוב".

דורות רבים-רבים – 1929, לחן: נסים נסימוב. קטע מתוך הפואמה: מול הישימון. חלק מהפואמה התפרסם ב"כתובים" במלאת שלושים לפרעות תרפ"ט (25.9.1929) בכותרת "ישימון". הפואמה פורסמה בשלמותה ב"כתובים", 2.1.1930. הקטעים שהלחין נסימוב התפרסמו ב"שירים ובלדות" הוצאת המחלקה לחברה ותרבות של הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, תש"ד (1944) בכותרת חמישה שירים מתוך הפואמה "מול הישימון". ראו גם לפי: מול הישימון.

דלתות – 1968, לחן: ערן צור, 2010. התפרסם בספר משירי הפרוזדור הארוך (1968). נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 198.

הוא יענש – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 42 – 43. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

הודיה – 1943, לחנים: ורדינה שלונסקי ; תיאודור הולדהיים; צבי אבני. התפרסם בשישה פרקי שירה (1943), נכלל בספר על מלאת (1947) וכן: שירים ד' (1971), עמ' 52.

הורה – 1944, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', 1944. מתוך המחזה "בנים לגבולם" מאת אשר ביילין בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 24.12.1944). המילים נדפסו בשירון "שירו שיר: שירים חדשים לזמרה בציבור ולמקהלה" כשיר נפרד.

החוצפה מותרת – 1934, לחן: עממי אוקראיני. התפרסם ב"טורים", שנה א', גיל' כ"ט-ל', י"ג באדר תרצ"ד, 28.2.1934 נכלל בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 265 – 266.

הידד מלכי – ראו לפי: שיר הכישור והפלך.

היום קיבלתי חום – 1946, לחן: פרנק צ'רצ'יל, 1937. המילים מתוך ספר עלילות מיקי מהו (1947), עמ' 133, הלחן הוא של הפזמון השיר "היי הו" (מתוך הסרט "שלגייה ושבעת הגמדים").

היונים עפות – 1944, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. נכתב להצגה "לא אמות כי אחיה" מאת דוד ברגלסון (תרגום ובימוי: צבי פרידלנד) שהועלתה בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 6.5.1944).

המנון הטראסק – [1923-1924] הושר על פי הלחן של "מרש הגלדיאטורים" מאת יוליוס פוציק. נוסח חלקי פורסם בשירון "החלוצים" בעריכת מ. נרקיס, תרפ"ה (1925). נוסח שלם התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 66 – 69.

הנה באנו – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 67. ראו גם לפי: בשפל.

הנה הקש שזור – ראו לפי: שיר הכישור והפלך.

הקונציון – 1933, לחן: דניאל סמבורסקי. מתוך ספרו: עלילות מיקי מהו. "מעשה בקונציון", שהוא החלק השני בעלילות מיקי מהו, התפרסם ב"דבר – מוסף לילדים", ל' בתשרי תרצ"ד (20.10.1933). הספר בשלימותו התפרסם בשנת 1947.

השמעת איך בנגב – ראו לפי: שיר המים.

ושוב ידיים תלושינה – 1929, לחן: נסים נסימוב. קטע מתוך הפואמה: מול הישימון. חלק מהפואמה התפרסם ב"כתובים", 25.9.1929, במלאת שלושים לפרעות תרפ"ט בכותרת ישימון. הפואמה פורסמה בשלמותה ב"כתובים", 2.1.1930. הקטעים שהלחין נסימוב התפרסמו ב"שירים ובלדות" הוצאת המחלקה לחברה ותרבות של הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, תש"ד (1944) בכותרת חמישה שירים מתוך הפואמה "מול הישימון". ראו גם: מול הישימון.

זאת לא תבינו לעולם – 1933, לחן: קורט וייל. לפי מידע באתר "זמרשת" השיר הותאם ללחן "שיר שלמה המלך" מתוך המערכה השלישית ב"אופרה בגרוש" (1928) מאת ברטולד ברכט. זה אחד משני השירים המקוריים ששלונסקי הוסיף ל"אופרה בגרוש" לפי עדותו שלו עצמו. ראו גם לפי: אופרה בגרוש (במדור: תרגום).

זה לזה – 1960, לחן: רונית אופיר. התפרסם בספר אבני גויל (1960), נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 79.

זמר (לא אורחת גמלים) – 1945, לחנים: נחום נרדי, 1945; אברהם דאוס; עמי ריגאי; מרק לברי, 1950. הושר לראשונה בתכנית הראשונה של תיאטרון "לי לה לו" שנקראה "הספר תל אביב" (4.11.1945) בלחן של נרדי. התפרסם ב"משמר", 7.9.1945, נכלל בספר: על מלאת (1947), וכן: שירים ד' (1971), עמ' 49 – 50.

חדר במלון – 1938, לחן: נתן סלור.התפרסם בשירי המפולת והפיוס (1938), נכלל בשירים ג', עמ' 201.

חמדת זהב – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 113. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

חצץ – 1932, לחן: דניאל סמבורסקי. החלק השלישי של הפזמון הולחן בידי מרדכי זעירא ועובד ע"י י' סטוצ'בסקי בכותרת "על הסלע". הוצג בתיאטרון "המטאטא", תכנית כ"ה, 5.1.1932. התפרסם ב"דבר – מוסף לילדים", ו' אלול תרצ"ד (17.8.1934). קטע ממנו נכלל בספר אני וטלי או: ספר מארץ הלמה (1957) בכותרת שיר החצץ. ראו גם לפי: על הסלע.

יום אחרון – 1939, לחן: מאיר אריאל ושלום חנוך, 1962. התפרסם ב"הארץ", ט' באייר תרצ"ט (1939), נכלל בספר על מלאת (1947) וכן: שירים ד' (1971), עמ' 68.

כוכבי שבת – 1960, לחן: ארי ס. פרנקל. התפרסם באבני גויל (1960), עמ' 120, נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 115.

כל בני אנוש – 1933, אחד משני השירים המקוריים ששלונסקי הוסיף למחזה "אופרה בגרוש" (1928). בשולי כתב היד השמור בארכיון כתב שלונסקי כי הוסיף את הפזמונים לדרישת הבמאי אלפרד וולף והם לפי מוסיקה של קורט וייל. השיר שובץ במערכה השנייה. התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, בכותרת "cherchez la femme". ראו גם לפי: אופרה בגרוש (במדור: תרגום).

כמה שאני יפה – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 30 – 31. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

כתלי ביתי – 1960, לחן: יניב הורוויץ (2016). התפרסם באבני גויל (1960), עמ' 119, נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 114.

לא אכפת (תה ואורז יש בסין) – [1922], לחן: על פי השיר העממי-אוקראיני Не дивуйтесь, добрі люди ("אל תתפלאו אנשים טובים"), ולחן נוסף: השיר העממי-רוסי Эх, яблочко ("הו, תפוחון"). התפרסם ב"כתובים", שנה א' גיליון ט', כ"ח תשרי תרפ"ז, 6.10.1926, ונכלל בשינויים בתכנית כ"ה של תאטרון "המטאטא" (הצגת בכורה: 5.1.1932). התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 50 – 58.

לא ארחת גמלים ראו לפי: זמר.

לא תחמוד – 1947, לחן: דרור אידר. התפרסם בעל מלאת (1947), נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 64.

לילה – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן: תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 66. ראו גם לפי: בשפל.

לילה בגלבוע – ראו לפי: זמר.

לילה טוב – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 125 – 127. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

למה זה נקרא חמסין – לחן: אילת כוגן. התפרסם בספר אני וטלי או: ספר מארץ הלמה (1957).

למה כן ולמה לא? או: מעשה בשני גורו – לחנים: אילן גלבוע; דני גרנות; אריה לבנון; ליאורה שלזינגר; גיל אלדמע. התפרסם בספר אני וטלי או: ספר מארץ הלמה (1957).

למנצח על הביזנס מזמור שיר – 1935, לחן: דניאל סמבורסקי. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי, 3.9.1935. הפזמון נדפס בתוכנייה. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 200 – 203.

לפונדק! – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 67. ראו גם לפי: בשפל.

מול הישימון – 1930, הפואמה פורסמה בשלמותה ב"כתובים" 2.1.1930. נכללה בספר: באלה הימים, וכן: שירים ב' (1971), עמ' 226 – 237. המלחין ניסים נסימוב הלחין קטעים מתוך הפואמה מול הישימון. ראו גם לפי: דורות רבים-רבים; פתאום הבריק האת; סולם אל קיר נטה אפיים; אנפת בי אב הישימון; ושוב ידיים תלושינה.

מולדת חמסינית – ראו לפי: שיר המשמרת.

מחול – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן: תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 66. ראו גם לפי: בשפל.

מידת הרחמים – 1973, לחן: קובי משעל. התפרסם בספר הסולמות (1973), עמ' 24.

מכרים ומכרות – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר התפרסם ב"הארץ", ז' בשבט תרצ"ג (1933). נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993) וכן: תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 66. ראו גם לפי: בשפל.

מעשה בשני גורו – ראו לפי: למה כן ולמה לא? או: מעשה בשני גורו.

מפוחית בין השיניים – 1934, לחן: דוד זהבי (הלחין שני לחנים). התפרסם ב"דבר – מוסף לילדים", 5.10.1934, עמ' 1.

משה וישראל (וידוי בנאלי) – 1939, לחן: מרדכי זעירא, שיר מתוך תכנית ג' של תיאטרון "כל הרוחות" – "הגפיר האמיץ יחיה" (הצגת בכורה: 27.7.1939). התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 220 – 222.

נא, אל בי, פקחים – ראו לפי: עכו ארץ ישראל.

נדר – 1943, לחן: דוד זהבי, 1949. התפרסם ב"הארץ", כ"ה ביוון תש"ג, 30.4.1943, נכלל בשירי הימים, על מלאת (1947), וכן: שירים ד' (1971), עמ' 84.

נס הננס – ראו לפי: שיר מנוסת הננס.

סולם אל קיר – 1929, לחן: נסים נסימוב. קטע מתוך הפואמה: מול הישימון. חלק מהפואמה התפרסם ב"כתובים" במלאת שלושים לפרעות תרפ"ט (25.9.1929) בכותרת ישימון. הפואמה פורסמה בשלמותה ב"כתובים", 2.1.1930. הקטעים שהלחין נסימוב התפרסמו ב"שירים ובלדות", הוצאת המחלקה לחברה ותרבות של הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, תש"ד (1944) בכותרת חמישה שירים מתוך הפואמה "מול הישימון". ראו גם לפי: מול הישימון.

סופה – 1947, לחן: אלי לוריא. התפרסם בעל מלאת (1947), נכלל בשירים ד' (1971), עמ' 71.

ספר עלילות מיקי מהו – ראו לפי: עלילות מיקי מהו.

עד הלום – 1927, לחן: שייקה פייקוב; אמוץ ברונטמן, 2017. התפרסם בכתב העת "מולדת", תרפ"ז (1927), כרך ט', חוב' ב', עמ' 1. נכלל בספר בגלגל (1927) וכן: שירים ב' (1971), עמ' 58 – 59.

עומדים אנו במשמרת – (1937?), לחן: מרדכי גבירטיג. גבירטיג חיבר את הלחן לשיר היידי שחיבר "היי כליזמרים" (העי קלאזמארים, 1922). יש דמיון בין שירו של שלונסקי לבין השיר "שטיל, די נאכט איז אויסגעשטערנט" שכתב הירש גליק בגטו וילנה (1942?). גם הלחן של שני השירים דומה. לפי סברתה של ד"ר שולי מרום השיר נכתב בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (ראו: אתר "זמרשת").

עוץ לי גוץ לי – מחזה בחרוזים על פי אגדות האחים גרים. לחן: דובי זלצר. הוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). השירים: בוקר טוב; שיר העצה; שיר הבזבזנות; כמה שאני יפה; הוא ייענש; קינת הטוחן; קינת בת הטוחן (אבוי אבי); שיר הכישור והפלך; שיר המלך לבת הטוחן; שיר הכלולות; שיר ערש; שיר השליחות; חמדת זהב; שיר מנוסת הננס; לילה טוב. ראו לפי שמות השירים.

עורו אחים – מילים: מן המקורות (שלונסקי כתב את השיר על-פי פסוקים שונים מהמקרא), קיימים שני לחנים: של עמנואל עמירן (פוגצ'וב) ושל נחום ורדי.

עטוף נא אל שדי 1926, לחן: יאיר רוזנבלום, 1970. התפרסם ב"דבר", מוסף לשבתות ולמועדים, כרך א' גיליון 26, 2.4.1926 בכותרת: "שבת". נכלל בספר לאבא-אמא (1927), בגלגל (1927) וכן: שירים, ב', עמ' 56.

עיט על שדותינו ראו לפי: שיר הפרטיזנים.

עכו ארץ ישראל – [1946], לחן: עממי רוסי. שיר עממי (צ'סטושקה) בן שני בתים. כותב הבית הראשון אינו ידוע. את הבית השני כתב שלונסקי. השיר העברי נכתב למנגינת השיר העממי-רוסי Чубчик ("צ'ובצ'יק = בלורית") והוא עיבוד חופשי שלו. שלונסקי כתב בשולי השיר: "לפי הפזמון, הרי סיביר גם היא ארץ רוסיה".

על הסלע – לחן: מרדכי זעירא. קטע מתוך השיר "חצץ". ראו גם לפי: חצץ.

עלילות מיקי מהו – שירים שהולחנו מתוך הספר ספר עלילות מיקי מהו (1947), ראו: היום קיבלתי חום; שיר ילדים; הקונציון; עלילות מיקי מהו (לא ביום ולא בלילה).

עלילות מיקי מהו – לחן: נורית הירש. מתוך הספר ספר עלילות מיקי מהו (1947), קטעים מפרקים ד' וה'.

עפעפי ערב – 1973, לחנים: דב כרמל, 1974; דרור אלימלך. התפרסם בספר הסולמות (1973), עמ' 164 – 165. זה השיר האחרון שכתב שלונסקי.

פואמה עברית – 1928, לחן: ורדינה שלונסקי, 1929. ורדינה שלונסקי הלחינה את הקינה שכתב שלונסקי במות אביו. הקינה הפותחת במלים: "צר לי אלוה". את השם "פואמה עברית" נתנה כנראה ורדינה. התפרסם בתוךImmage Palestinenne הוצאת Salabert, Paris 1930.

פונדק – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 67. ראו גם לפי: בשפל.

פזמון לאליושקה ב"בשפל" – 1933, לחן: לא ידוע. מתוך המחזה "בשפל" של מקסים גורקי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון "אוהל" (הצגת בכורה: 2.2.1933) ופעם נוספת ב-1948 (הצגת בכורה: 27.10.1948). השיר נדפס בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), וכן תרגומי מחזות ג' (1981), עמ' 68. ראו גם לפי: בשפל.

פזמון סיני 1935. לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). הפזמון נדפס בתוכנייה. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 204 – 205.

פזמון על השלטים 1935. לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). הפזמון נמצא בכתב יד בארכיון שלונסקי ובארכיון יעקב טימן. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 206 – 208.

פיט ופוט – 1939, לחן: מרטין מוסקוביץ'. חובר להצגה "במזרח אין כל חדש" שעלתה על במתו של התיאטרון הסטירי "כל הרוחות" (18.11.1939). קטעים אחדים מפזמון זה משובצים בתוך הפרק "פיט ופוט או מיק ומיקה עושים תיאטרון ובסופו נוחלים חרבון", שנדפס ב"שי משמר לילדים", תוספת ל"משמר" (29.9.1943). פרק זה נכלל בשינויים בספר הילדים עלילות מיקי מהו (1947) כחלק מעלילה רביעית, שכותרתה "פיט ופוט או איך מיקי ומיקה עורכים מחזה / מה, לא עלינו, יוצא מכל זה". הנוסח שנכתב להצגה התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 234 – 236.

פנורמה מעין חרוד משנת היווסדה – 1922, לחן: לא ידוע (הושר על פי הלחן של "מירושלים עד מטולה"). התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 35 – 45.

פרישה – 1938, לחן: ורדינה שלונסקי. התפרסם בספר שירי המפולת והפיוס (1938) וכן: שירים ג' (1971), עמ' 196.

פתאום הבריק האת – 1929, לחן: נסים נסימוב. קטע מתוך הפואמה: מול הישימון. חלק מהפואמה התפרסם ב"כתובים" במלאת שלושים לפרעות תרפ"ט (25.9.1929) בכותרת ישימון. הפואמה פורסמה בשלמותה ב"כתובים", 2.1.1930. הקטעים שהלחין נסימוב התפרסמו ב"שירים ובלדות" הוצאת המחלקה לחברה ותרבות של הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, תש"ד (1944) בכותרת חמישה שירים מתוך הפואמה "מול הישימון". ראו גם לפי: מול הישימון.

צר לי אלוה – ראו לפי: פואמה עברית.

קוממיות – ראו לפי: שיר לכת; אנו כולנו; אלה מול אלה.

קיבוץ שנחרב – 1948, לחן: יזהר ירון (פפר). התפרסם ב"שירי מאבק", הוצאת "החלוץ הצעיר", תנועת נוער חלוצית באמריקה, ניו יורק, 1948. התפרסם ב"על המשמר", א' באב תש"ח (1948). נכלל בספרו שירים ד' (1971), עמ' 152.

קינת בת הטוחן (אבוי אבי) – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 53. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

קינת הטוחן – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 51. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

קרועים אנו – [1923-1924], לפי עדותה של ורדינה שלונסקי הלחן חובר על ידי אחיה, דוב ואברהם שלונסקי או אביה טוביה, והיא כתבה את העיבוד. שני בתים ראשונים התפרסמו בשירון "החלוצים", בעריכת מ' נרקיס, תרפ"ה (1925). השיר בשלימותו התפרסם ב"כתובים", שנה ב', 22.5.1928. נכלל בספר שירים, ב', עמ' 109.

רועה צאן 1938, לחן: מרק לברי. השיר התפרסם ב"טורים" ב', גיל' ב', תרצ"ח (1938). נכלל בספר על מלאת (1947) וכן: שירים ד' (1971), עמ' 23. הלחן התפרסם בחוברת "משירי א. שלונסקי לקול ופסנתר" בעריכת נ. נסימוב, ספריה מוסיקלית מס. 52, המרכז לתרבות, תש"י (1950).

שבת (בואי כלה) – ראו לפי: עטוף נא אל-שדי.

שה וגדי – 1933, לחן: יואל ולבה. התפרסם ב"דבר – מוסף לילדים", 11.8.1933. נכלל בספר אני וטלי או: ספר מארץ הלמה (1957).

שיר הבזבזנות – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 24. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר הגבורה – 1942, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', 1942. השיר חובר להצגה "בנים לגבולם" מאת אשר ביילין שהוצגה בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 24.12.1924). התפרסם בספרו של ביילין בנים לגבולם, קומדיה בשלוש מערכות, הוצאת אחיאסף, 1947.

שיר הדוד העצוב – ראו לפי: דוד עצוב

שיר הדרור – 1934, לחן: מרדכי זעירא.

שיר הכישור והפלך – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 64 – 65. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר הכלולות – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 92. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר המים – 1947, לחנים: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'; פאול רפאל שטרק; ורדינה שלונסקי. השיר חובר להצגה "בנים לגבולם" מאת אשר ביילין שהוצגה בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 24.12.1924). בוסקוביץ' קרא לשיר "שיר לנגב". נכלל בשירים 1954 כתוספת לספר על מלאת (1947), וכן בספר שירים ד' (1971), עמ' 51.

שיר המלך לבת הטוחן – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 66. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר המניפה – 1939, לחן: מרדכי זעירא, השיר נכתב לתיאטרון "כל הרוחות" לתכנית ג' – "הגפיר האמיץ יחיה" (הצגת בכורה: 27.7.1939).

שיר המעמרים – 1941, לשיר חוברו שני לחנים: עמנואל עמירן (פוגצ'וב); צבי קפלן. התפרסם בחוברת של צבי קלפן "ציל-צליל, שירי ילדים לזמרה ולנגינה, קול ופסנתר", 1941.

שיר המרי – לחן: ורדינה שלונסקי. כתב היד של השיר נמצא באוסף יהודה גבאי. לפי המידע שמסר גבאי זה שיר מקורי ששלונסקי כתב למחזה "האם" של גורקי שתורגם על ידי אביגדור המאירי לתיאטרון "אהל".

שיר המשמרת (מולדת חמסינית) – 1934, לחן: ורדינה שלונסקי. פורסם ב"תוספת ערב" של "דבר" מיום 3.6.1934, עמוד 1. נכלל בשירים ב' (1971), עמ' 209 – 210 כתוספת לספרו באלה הימים.

שיר הנגב (או: שיר לנגב) – ראו לפי: שיר המים.

שיר הספסל 1935, לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס (אבירי האוויר)" מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). הפזמון נדפס בתוכנייה. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 209 – 210.

שיר העיטור – 1949, לשיר חוברו שני לחנים: נסים נסימוב; עמנואל עמירן (פוגצ'וב). התפרסם בחוברת "ביכורים" חוב' ב', קובץ שירים לקול יחיד ולמקהלה בעריכת נ' נסימוב וש' קפלן, תש"ט (1949).

שיר העצה – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 18 – 20. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר הפרטיזנים (עיט על שדותינו) – 1944, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. נכתב להצגה "לא אמות כי אחיה" מאת דוד ברגלסון (תרגום ובימוי: צבי פרידלנד), שהועלתה בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 6.5.1944). התפרסם לראשונה בתכנייה להצגה. כן התפרסם בחוברת "שיר ומזמור לחייל", הוועד הארצי למען החייל היהודי, 1945 וכן: "במעלה", 18.5.1944.

 שיר השליחות – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 103. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר ילדים – 1947, לחן: יהויכין סטוצ'בסקי, התפרסם בחוברת "משירי א' שלונסקי לקול ולפסנתר". השיר מתוך עלילות מיקי מהו (1947), עמ' 52.

שיר לכת – 1933, לחנים: שלום פוסטולסקי; מרדכי זעירא (הולחן בכותרת: "שמאל"). התפרסם ב"טורים" א', גיל' א', 22.6.1933 בכותרת: "קוממיות". חלקו השלישי של השיר הולחן תחת הכותרת "אנו כולנו" על ידי נחום נרדי בתור שיר ילדים. כן הולחן קטע מהשיר ע"י משה לב והתקבל כשיר ל"אחד במאי".

 שיר מנוסת הננס – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 124. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שיר ערש – 1965, לחן: דובי זלצר. מתוך המחזה "עוץ לי גוץ לי" שהוצג בתיאטרון הקאמרי (הצגת בכורה: 15.12.1965). נדפס בספר עוץ לי גוץ לי (1966), עמ' 96. ראו גם לפי: עוץ לי גוץ לי.

שירת העיוור – 1944, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. נכתב להצגה "לא אמות כי אחיה" מאת דוד ברגלסון (תרגום ובימוי: צבי פרידלנד), שהועלתה בתיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 6.5.1944). התפרסם בחוברת "משירי א. שלונסקי לקול ופסנתר" בעריכת נ. נסימוב, ספרייה מוסיקלית מס' 53, הוצאת המרכז לתרבות תש"י (1950).

שלוש זקנות – 1933, לחנים: אבנר שטראוס; אבל ארליך; אלון מרקוס) 2015). התפרסם ב"טורים", שנה א', גיל' י"א-י"ב, כז באלול תרצ"ג, 18.9.1933. נכלל באבני בוהו וכן: בשירים ג' (1971), עמ' 179.

שלי שלך (הוא והיא ועוד אחד) – 1934, לחן: עממי חסידי. התפרסם ב"טורים" בגיליון לכבוד פורים, שנה א' גליון כ"ט-ל', י"ג באדר תרצ"ד (28.2.1934). נכלל בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 265 – 270.

שלי שלך 1935, לחן: דניאל סמבורסקי, 1935. נכתב לתיאטרון "המטאטא", תכנית ל"ח, "ביזנס" (אבירי האוויר) מאת משה ליפשיץ ואברהם שלונסקי (הצגת בכורה: 3.9.1935). הפזמון נדפס בתוכנייה. התפרסם בתוך: חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997), עמ' 195 – 196.

שמאל – ראו לפי: שיר לכת.

תה ואורז יש בסיןראו לפי: לא אכפת.

תורת היחסיות – 1939, לחן: מרדכי זעירא, נכתב לתיאטרון "כל הרוחות", תכנית ג' – "הגפיר האמיץ יחיה" (הצגת בכורה: 27.7.1939). התפרסם ב"במחנה", גיל' 38 – 39, ב' בסיוון תש"י (1950).

תל אביב (פה השתרעו רק מדבר ושמים) – 1936, מילים: נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, לחן: משה וילנסקי, 1936. לפי חוקר הזמר אליהו הכהן השיר נכתב למופע משותף של יוסף גולנד ונעמי ליף. קטע מהשיר בשם "אוטובוסים נחפזים" הושר כשיר אנונימי בתנועות הנוער.

Cherchez la femme – ראו לפי: כל בני אנוש.

תרגום

אגם הבייקאל – מילים: דמיטרי פאבלוביץ' דאווידוב, לחן: עממי רוסי. על פי מאיר נוי השיר חובר להצגה "השקיעה" מאת איסק באבל (המידע מתוך אתר "זמרשת").

אופרה בגרוש – 1928. מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. שלונסקי תרגם את המחזה לראשונה בשנת 1933 עבור תיאטרון "אהל" (הצגת בכורה: 6.9.33), לאחר מכן בשינויים ב-1950 עבור תיאטרון "הבימה" (הצגת בכורה: 13.7.1950) וב-1971 עבור תיאטרון חיפה. שלונסקי הוסיף לשירים שתרגם שני שירים מקוריים. על השירים המקוריים: זאת לא תבינו לעולם; כל בני אנוש. ראו במדור: מקור.
שירים מתורגמים: בלדה על מקי סכינאי; המנון שחרית של פיצ'ם; שיר ה"לא רוצים..."; שיר כלולות למבוססים פחות; שיר התותחים; השיר על "כן" ו"לא"; שיר של מקי; בלדה על העבדות לסכסואליות; פינאלה ראשון: על אי-הוודאות בתנאי החיים של האדם; ז'ני אהובת שודדי-הים או: חלומותיה של נערת-מטבח; דל הוא האושר; הבלדה על רועה הזונות; הבלדה על החיים הטובים; דואט הקנאה; פינלה שני: בלדה על השאלה "על מה יחיה אדם"; השיר על האיוולת שבמשאלות הנפש; שיר שלמה המלך; שיר של פיצ'ם; שיר של מקי; בלדה בה מבקש מקי את סליחת הבריות.
השירים התפרסמו ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933). השירים "מזמור כלת שודדי הים" ו"הלחם קודם למוסר" התפרסמו ב"עתים", שנה א', תש"ז (1947), גיל' 34. פזמוני "אופרה בגרוש" המתורגמים, בנוסחם המאוחר מ-1971, התפרסמו בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 58 – 71. ראו לפי שמות השירים.

אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה – ראו לפי: שיר הפרטיזנים.

אל תסתכל בקנקן – ראו לפי: שיר של מקי ("לא כתב אירוסין בלשכת העיר").

אשרי החי בטוב – ראו לפי: הבלדה על החיים הטובים.

את חכי לי ואחזור – מילים: קונסטנטין סימונוב, 27.6.1941, תרגום: 1943. לחנים: רבקה גוילי (ברוידא); שלומה דרורי (דויטשר), 1943; דוד זהבי, 1943; מרדכי זעירא; אברהם מינדלין [1945]. השיר התפרסם ב"הארץ", 19.2.1943, נכלל ב"עלי טרף", משירי עמים במלחמה, ספרון בהוצאת דורון בעריכת עזריאל שוורץ (אוכמני), 1943; בשירי הימים, ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם (בעריכת אברהם שלונסקי), הוצאת ספריית פועלים, 1945, עמ' 92 – 93, וכן: תרגומי שירה א' (1971), עמ' 222 – 223.

בכפר זנביון – ראו לפי: שיר העצה.

בלדה בה מבקש מקי את סליחת הבריות – מלים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, בתור שני שירים נפרדים: "צוואתו של מקי סכינאי" ו"מפטיר: בעמק הבכא" וכן: בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 70. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

בלדה על העבדות לסכסואליות – מלים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 62. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

בלדה על השאלה "על מה יחיה אדם" – ראו לפי: פינלה שני: בלדה על השאלה "על מה יחיה אדם".

בלדה על מקי סכינאי – ראו לפי: הבלדה על מקי סכינאי.

בלדה על רועה הזונות – ראו לפי: הבלדה על רועה הזונות.

במחפורת – מילים: אלכסיי סורקוב, 1942, לחן: קונסטנטין יקובלביץ ליסטוב, 1942, תרגום: 1944. השיר חובר עבור ההצגה "שי לחייל (המטפחת הכחולה)" מאת ולנטין קטאייב. תורגם עבור הצגה זו שעלתה בתיאטרון "המטאטא", תכנית ס"ה, אפריל 1944.

ג'ני אהובת שודדי הים – ראו לפי: ז'ני אהובת שודדי הים.

דואט הקנאה – מלים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, בכותרת "שיר הקנאה", נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 67. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

דל הוא האושר – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך "אופרה בגרוש". התפרסם בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 64. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

האינטרנציונל – מילים: אז'ן פוטייה, 1871, לחן: פייר דה-גטייר, 1888, תרגום: 1922.

הבל הבלים – ראו לפי: השיר על האיוולת שבמשאלות הנפש.

הבלדה על החיים הטובים – מלים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, בכותרת "פזמון: אשרי החי בטוב" נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 66. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

הבלדה על מקי סכינאימלים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "שיר מזמור על מקי סכינאי", נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 58. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

הבלדה על רועה הזונות מלים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "טנגו-באלאדה". נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 65. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

הלוך הלכה החבריא – מילים: אלכסנדר בלוק, לחן: איליה סרגייביץ' אטורוב. השיר הוא חלק מהפואמה "שנים עשר" של אלכסנדר בלוק (שיר שלישי) בתרגומו של שלונסקי. תרגום הפואמה פורסם לראשונה ב"כתובים" שנה ג' גיל' ל"ד, תרפ"ט, 1929. הפואמה יצאה כחוברת נפרדת בהוצאת "כתובים", תר"ץ (1930) ונכללה בילקוט שירת רוסיה בעריכת אברהם שלונסקי ולאה גולדברג (1942) וכן: תרגומי שירה א' (1971), עמ' 76.

הלחם קודם למוסר – ראו לפי: פינלה שני: בלדה על השאלה "על מה יחיה אדם".

המנון הפ. פ. או – ראו לפי: שיר הפרטיזנים היהודים.

המנון שחרית של פיצ'ם – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "תפילת שחרית" נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 59. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

הפטרה א': "קשה להיות אדם הגון" – ראו לפי: פינלה ראשון: על אי-הוודאות בתנאי החיים של האדם.

הפטרה שניה: "הלחם קודם למוסר" – ראו לפי: פינלה שני: בלדה על השאלה "על מה יחיה אדם".

השיר על האיוולת שבמשאלות הנפש – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, בכותרת "הבל הבלים" וכן: בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 68. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

השיר על "כן" ו"לא" – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "זה דודי מדוד..." נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 61. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

זה דודי מדוד... – ראו לפי: השיר על "כן" ו"לא".

ז'ני אהובת שודדי הים או: חלומותיה של נערת-מטבח – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, ב"עתים", שנה א', תש"ז (1947), גיל' 34 בכותרת "מזמור כלת שודדי הים" נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 64. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

חיילים – מילים: ארנסט טולר, לחן: משה ביק. חסר מידע נוסף על שיר זה.

חשבתי מחשבת – מילים: מיכאילו מיקולאיוביץ' פטרנקו, 1841, לחן: עממי אוקראיני, תרגום: 1965. השיר תורגם עבור ההצגה "השקיעה" על-פי סיפור של איסאק באבל שעלתה בתאטרון "הבימה".

טנגו-באלאדה – ראו לפי: הבלדה על רועה הזונות.

לא באתי לעולם – מילים: קונסטנטין בלמונט, לחן: יורי אדלשטיין. התפרסם בתוך שירת רוסיה (1942), עמ' 25 – 24, נכלל בתרגומי שירה א' (1971), עמ' 42.

להד"ם – 1934, מלים: י' יורין, מתוך המחזה שלו "להד"ם". לחן: לא ידוע. הוצג בתיאטרון "המטאטא".

לילה אפל – מילים: ולאדימיר איזידורוביץ' אגאטוב, 1943, לחן: ניקיטה בוגוסלובסקי, 1943.

מזל טוב של גנבים – ראו לפי: שיר כלולות למבוססים פחות.

מזמור "כלת שודד הים" – ראו לפי: ז'ני אהובת שודדי הים.

מלך אפור עיניים – מילים: אנה אחמטובה, לחנים: יורי אדלשטיין; זלטה רזדולינה. התפרסם בתוך שירת רוסיה (1942), עמ' 95 – 96, נכלל בתרגומי שירה א' (1971), עמ' 109.

ממעמקים – ראו לפי: שיר של מקי ("הקשיבו נא לקול התחנונים: פה נח מקי לא תחת תאנה").

מפטיר: בעמק הבכא – ראו לפי: בלדה בה מבקש מקי את סליחת הבריות.

מקי סכינאיראו לפי: הבלדה על מקי סכינאי.

סרנדה – מילים: לודוויג קלשטאב, לחן: פרנץ שוברט. השיר בתרגום שלונסקי נכלל בחוברת לשירה בציבור בעריכת מקס למפל. המידע: אתר "זמרשת".

עוצו עצה ותופר – ראו לפי: השיר על האיוולת שבמשאלות הנפש.

ערב על הים – ראו לפי: שלום עירי נוחמה.

פוֹנַר (שיר פרטיזני וילנה) – מילים: נוח וולקוביסקי ושמריהו (שמר'קה) קצ'רגינסקי, לחן: אלכסנדר תמיר (וולקוביסקי). התפרסם בספר שירי הימים, ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם, הקיבוץ המאוחד, תש"ו 1945, נכלל בתרגומי שירה ב' (1971), עמ' 200 – 202.

פזמון: "אשרי החי בטוב" – ראו לפי: הבלדה על החיים הטובים.

פינלה ראשון: על אי-הוודאות בתנאי החיים של האדם – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש". התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "הפטרה א': קשה להיות אדם הגון" נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 63. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

פינלה שני: בלדה על השאלה "על מה יחיה אדם" – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. השיר החותם את המערכה השנייה במחזה "אופרה בגרוש" (1928).התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, בכותרת "הפטרה שניה: הלחם קודם למוסר" נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 68. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

פ. נ. – ראו לפי: שיר של מקי ("הקשיבו נא לקול התחנונים: פה נח מקי לא תחת תאנה").

צוואתו של מקי סכינאי – ראו לפי: בלדה בה מבקש מקי את סליחת הבריות.

שיר בני-חיל – מילים: ניקולאי ליאופולדוביץ' בראון, 1941, לחן: אלכסיי ניקולאייביץ' סוקולוב-קאמין, 1941, תרגום: 1944. השיר המקורי הוא בן חמישה בתים ופזמון, שלונסקי תרגם את שני הבתים הראשונים ואת הפזמון להצגה "שי לחייל (המטפחת הכחולה)" מאת ולנטין קטאייב, שעלתה בתיאטרון "המטאטא", תכנית ס"ה, אפריל 1944.

שיר האסיר – מילים: לא ידוע, לחן: עממי רוסי, תרגום: 1933. לפי המידע באתר "זמרשת" השיר הוא תרגום של שני הבתים הראשונים של השיר הרוסי Солнце всходит и заходит ("שמש זורחת ושוקעת"). שיר זה, יחד עם שירים אחרים, מופיע בתוכנייה של ההצגה "בשפל" – מחזה בשלוש מערכות וסיום מאת מקסים גורקי. ההצגה הועלתה לראשונה על ידי תיאטרון אוהל בתאריך 2.2.1933. ראו גם לפי: בשפל (במדור: מקור).

שיר ה"לא רוצים..." – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "שיר מכתם: למה זה סתם?", נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 59. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שיר הפרטיזנים היהודים – מילים: הירש גליק, 1943. גליק חיבר את השיר לפי לחן של האחים היהודים-הסובייטים דמיטרי ודניאל פוקראס. את הלחן הם חיברו בשנת 1937 לשירו של המשורר אלכסיי סורקוב. לחן נוסף לשיר כתב משה ביק. תרגום: 1945. הירש גליק חיבר את שירו זה ביידיש בגטו וילנה בשנת 1943 והוא שימש המנון לארגון המחתרת היהודית (הפרטיזנים). נכלל בשירי הימים, ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם (בעריכת אברהם שלונסקי), הוצאת ספריית פועלים, 1945, עמ' 120 – 121 בכותרת: "המנון הפ. פ. או" [הסתדרות הפרטיזנים היהודים] נכלל תרגומי שירה ב' (1971), עמ' 203 – 204.

שיר הקנאה – ראו לפי: דואט הקנאה.

שיר התותחים – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "שירת אנשי החיל", נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 60. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שיר כלולות למבוססים פחות – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "מזל טוב של גנבים", נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 60. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שיר מזמור על מקי סכינאי – ראו לפי: הבלדה על מקי סכינאי.

שיר מכתם: "למה זה סתם?" – ראו לפי: שיר ה"לא רוצים...".

שיר על "כן" ו"לא" – ראו לפי: השיר על "כן" ו"לא".

שיר של מקי ("לא כתב אירוסין בלשכת העיר") – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 8, בכותרת "אל תסתכל בקנקן", נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 61. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שיר של מקי ("הקשיבו נא לקול התחנונים: פה נח מקי לא תחת תאנה") – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם ב"טורים", שנה א' גיל' י"ג תרצ"ג (18.8.1933), עמ' 9, כשני שירים נפרדים: "ממעמקים" ו"פ.נ". נכלל בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 61. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שיר של פיצ'ם – מילים: ברטולט ברכט, לחן: קורט וייל. מתוך המחזה "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 69. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שיר שלמה המלך – מילים: ברטולד ברכט, לחן: קורט וייל. שיר מתוך "אופרה בגרוש" (1928). התפרסם בספר דגש קל בעריכת אריה אהרוני (1993), עמ' 69. ראו גם לפי: אופרה בגרוש.

שירת אנשי החיל – ראו לפי: שיר התותחים.

שלום עירי נוחמה – מילים: אלכסנדר דימיטרייביץ' צ'ורקין, 1941, לחן: ואסילי פאבלוביץ' סולוביוב-סדוי, 1941, תרגום: 1944. השיר חובר עבור ההצגה "שי לחייל (המטפחת הכחולה)" מאת ולנטין קטאייב. תורגם עבור הצגה זו שעלתה בתיאטרון "המטאטא", תכנית ס"ה, אפריל 1944.

תכול המטפחת – מילים: יאקוב (קובה) גאליצקי, 1941, לחן: יז'י פטרסבורסקי, 1939, תרגום: 1944. השיר חובר עבור ההצגה "שי לחייל (המטפחת הכחולה)" מאת ולנטין קטאייב. תורגם עבור הצגה זו שעלתה בתיאטרון "המטאטא", תכנית ס"ה, אפריל 1944.

תפילת שחרית – ראו לפי: המנון שחרית של פיצ'ם.

את חכי לי ואחזור

נכתב ע"י
חמישי, 07 פברואר 2019 08:44
מלים: קונסטנטין סימונוב תרגום: שלונסקי התרגום נדפס לראשונה: הארץ, 19.2.1943
לחן: שלמה דויטשר (דרורי) 1944 לחנים נוספים: דוד זהבי בשנת 1943, מרדכי זעירא, רבקה גוילי.
השיר "את חכי לי ואחזור" הוא אולי הפזמון האהוב ביותר בין הפזמונים ששלונסקי תרגם. במקור הוא נכתב על ידי המשורר הרוסי קונסטנטין סימונוב שחיבר אותו ביוני 1941 והקדיש אותו לאהובתו ולנטינה סרובה, שהייתה אלמנתו של טייס במלחמת האזרחים בספרד. כעבור כמה חודשים, בראשית שנת 1942, התפרסם השיר מעל דפי העיתון הרוסי "פראבדה". כשהגיעו דפי העיתון לחיילים שבחפירות הוא כבש מיד את ליבם. הם שיננו את המלים בעל פה ורבים מהם גזרו את קטע העיתון ושלחו לאהובותיהם שבעורף.
שלונסקי תרגם את השיר בתאריך מיוחד במינו: הוא תורגם לכבוד הניצחון בקרב סטלינגרד, הקרב שבו ניצחו הסובייטים את הצבא הגרמני והכריעו את המערכה לטובת בנות הברית והעולם החופשי. שלונסקי ראה בתרגומו זה תרומה משלו למאמץ המלחמתי ולהרמת המורל ביישוב. בתקופת מלחמת העולם השנייה שלונסקי מיעט לכתוב שירים. הוא חש כי אינו יכול לבטא את אימי המלחמה בשירה וכי בתקופה זו שבה רועמים התותחים מוטב לה למוזה שתשתוק. אבל הוא רצה בכל זאת לתרום למאבק בנאציזם ואל אף הצהרתו כי אין לכתוב שירה לעת כזאת כתב כמה שירים המקושרים למלחמת העולם השנייה. מלבד השירים המקוריים הוא תרגם שירים שנכתבו בזמן המלחמה וכינס אותם באנתולוגיה "שירי הימים, ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם". באנתולוגיה זו התפרסם גם השיר "את חכי לי ואחזור". שלונסקי תרגם לא רק שירים שתיארו את אימי המלחמה אלא גם שירים עם מסר אופטימי. כוונתו הייתה לשכנע את בני עמו הדוויים והכואבים לדבוק בחיים ולהאמין ביכולת שיקומה של החברה האנושית.
באותן שנים שירת בבריגדה היהודית חייל צעיר בשם שלמה דויטשר, לימים שלמה דרורי. יום אחד נתקל שלמה דרורי במילות השיר שמצא מאד חן בעיניו והוא החל לזמזם לעצמו את המלים עם לחן שהמציא. כיוון שלא ידע לקרוא תווים זמזם את הלחן כל הלילה ובבוקר מיהר לחברו המלחין צבי בן יוסף ששירת איתו באותה יחידה וביקש ממנו לרשום את התווים. מאוחר יותר הוקמה להקת הבריגאדה ("מֵעֵין זה") בה השתתף דרורי כזמר הלהקה.
בתוכנית הטלוויזיה "שרתי לך ארצי", שערך דן אלמגור, סיפר דרורי, שכשלהקת הבריגדה עמדה להופיע באיטליה – הגיעה לפתע אמו שממנה נפרד כנער בזמן שעלה ארצה ולא ידע כלל כי נותרה בחיים. האם הנרגשת לא הפסיקה לחפש אותו מאז תום המלחמה והגיעה אליו ממש לפני ההופעה. בזמן ההופעה דרורי עלה לשיר את "את חכי לי ואחזור" אך לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. הקהל הנרגש מחא לו כפיים כאילו הופיע בפניו הזמר האיטלקי הנערץ פברוטי. ודרורי אמר: "פברוטי קיבל מחיאות כפיים כי הוא לפחות שר. אני – בכלל לא שרתי שם!"
הפזמון "את חכי לי ואחזור" בתרגומו של שלונסקי הפך ללהיט אהוב ומבוקש בארץ, שכן שידר מסר של אהבה, ידידות תקווה וציפייה אופטימית לעתיד טוב – מסר שהיה נחוץ כל כך בתקופת מלחמת העולם השנייה ובתקופת מלחמת העצמאות הן לחיילים בחזית והן לאזרחים בעורף.
לפי דברי חוקר הזמר אליהו הכהן לשיר חוברו מעל 25 לחנים שונים. אך בנו של כותב השיר, סימונוב, שביקר בזמנו בארץ, אמר כי הלחן שחיבר שלמה דרורי – הוא היפה מכולם.

אַתְּ חַכִּי לִי

אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר,
אַךְ חַכִּי הֵיטֵב.
אַתְּ חַכִּי לִי גַם בִּקְדוֹר
מִסַּגְרִיר הַלֵּב.
אַתְּ חַכִּי לְעֵת כְּפוֹרִים,
אַתְּ חַכִּי בַּחֹם,
אַתְּ חַכִּי עֵת אֲחֵרִים
יִשְׁתַּכְּחוּ עַד תֹּם.
אַתְּ חַכִּי, חַּכִּי וְלוּ
לֹא יָבוֹא מִכְתָּב,
אַתְּ חַכִּי, אִם גַּם יִלְאוּ
הַמְחַכִּים לַשָּׁוְא.
 
אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר,
וְאָרוּר הַסָּח
בְּבִטְחָה גְמוּרָה לֵאמוֹר:
"מֵת הוּא... וְנִשְׁכָּח..."
יַאֲמִינוּ אֵם וָאָב
כִּי אֵינֶנִּי חַי,
יִיעֲפוּ חַכּוֹת לַשָּׁוְא
כָּל רֵעַי, אַחַי,
וְיִשְׁתּוּ כּוֹס יַיִן מָר
זֵכֶר נִשְׁמָתִי...
אַתְּ חַכִּי וְכוֹס נִמְהָר
אַל נָא, אַל תִּשְׁתִּי.
 
אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר –
חַי אֶחְזוֹרָה, חַי!
הֵמָּה יִשְׁתָּאוּ לֵאמוֹר:
"נֵס הוּא, בְּוַדַּאי!"
הֵמָּה לֹא חִכּוּ, וְאֵיךְ
בֵּין תָּבִין נַפְשָׁם,
כִּי רַק אַתְּ בְּחַכּוֹתֵךְ
הִצַּלְתִּנִי שָׁם.
אֵיךְ נִצַּלְתִּי – זֹאת נֵדַע
רַק אֲנִי וְאַתְּ:
כִּי יוֹתֵר מִכָּל אָדָם
לְחַכּוֹת יָדַעְתְּ.