הדפס עמוד זה

לְוָיוֹת

לְוָיוֹת חוֹפְזוֹת בַּבֹּקֶר
וְאֵין אִישׁ בּוֹכֶה (לֹא עֵת!)
רַק בַּלַּיְלָה הֵם יָבֹאוּ
וְיַסְפִּידוּ אֶת הַמֵּת.

רְחוֹבוֹת רֵיקִים. הָרוּחַ
יֵבְךְּ עַל יֹתֶם: הִיא-וָהוּא.
לְעֵינָיו שֵׁנִית יוֹפִיעוּ
לְוָיוֹת שֶׁכְּבָר הָיוּ.

כָּךְ עַד בֹּקֶר. וּבַבֹּקֶר
אֲרוֹנוֹת בְּסָךְ שָׁחוֹר
כַּעֲטַלֵּפִים עִם שַׁחַר
הַבּוֹרְחִים מִפְּנֵי הָאוֹר.

שׁוּב אָרוֹן. וַדַּאי זֶה יֶלֶד.
לֹא יִבְכּוּ לֹא אֵם לֹא אָב.
רַק מֵעֵין הַצָּהֳרַיִם
אוֹר-לֹא-אוֹר עוֹדֶנּוּ זָב.

אַךְ בַּלַּיְלָה שׁוּב אֵצֵא לִי
דֹּם אֶת הָאָרוֹן לָשֵׂאת.
אֲחוֹרַי מַסְפִּיד יַפְסִיעַ
יֶלֶד-חֶמֶד אֲשֶׁר מֵת.