הדפס עמוד זה

שָׁלֹשׁ זְקֵנוֹת

בָּעֶרֶב הָאָפֹר עַל יַד הַבַּיִת הַלָּבָן
יוֹשְׁבוֹת שָׁלֹש זְקֵנוֹת וְצוֹפִיּוֹת אֶל נִכְחָן.
וְהָס סָבִיב.
כְּאִלּוּ בִּמְעוּפוֹ קָפָא פִּתְאֹם הָעַיִט.
שָׁלֹש זְקֵנוֹת יוֹשְׁבוֹת עַל יַד הַבַּיִת.

וּמִי-שֶהוּא דוּמָם סוֹרֵג מֵעַל רֹאשָׁן
פֻּזְמָק כָּחֹל בַּנֻּסָּח הַיָּשָׁן.
צְנֵפַת זָהָב בָּאֹפֶק מִתְגּוֹלֶלֶת.
שָׁלֹש זְקֵנוֹת רָאוּ לְפֶתַע יֶלֶד.

שָׁלֹשׁ זְקֵנוֹת הִתְעוֹרְרוּ פִּתְאֹם
וְנֶאֶנְחוּ: מִסְכֵּן... וַדַּאי יָתוֹם...
וְאַחַר-כָּךְ נִגְּשׁוּ. לִטְּפוּהוּ עַל הַלֶּחִי.
הַיֶּלֶד הִתְבּוֹנֵן – וְהִתְפָּרֵץ בְּבֶכִי.

וְאַחַר-כָּךְ בָּא לַיִל כְּיֶלֶד לֹא-מוּבָן.
שָׁלֹש זְקֵנוֹת חָמְקוּ אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת הַלָּבָן.
וְהָס סָבִיב.
רַק אֵיזֶה עִלָּבוֹן עוֹד הִתְחוֹגֵג כְּעַיִט
מֵעַל לְדַף סַפְסָל שֶׁנִּתְרוֹקֵן עַל-יַד הַבַּיִת.