יָרֵחַ קַר-מֻצְהָב תָּלוּי עוֹד וְגוֹוֵעַ
וְאֵי-שָׁם מִשֵּׁנָה בְּכִי גֶבֶר מְנַסֵּר.
עוֹד לַיְלָה פֹּה נָכְרִי וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ
בַּמֶּה וְאֵימָתַי זֶה יִגָּמֵר.

חָפַצְתִּי כִּלְפָנִים לִשְׁזֹר תַּרְמִית גּוֹאֶלֶת.
דִּמִּיתִי כִּי יָכוֹל אוּכַל זֹאת גַּם כָּעֵת.
(כָּךְ אִמָּא אַלְמָנָה עוֹד מַרְגִּיעָה לַיֶּלֶד
בְּשָׁאֳלוֹ "אֵי אַבָּא? – וְהוּא מֵת).

אַךְ נֶגֶד חַלּוֹנִי: סִמְטָה שֶׁל בָּתֵי-עֹנִי
וְהִיא מַבֶּטֶת בִּי בְּעַיִן עֲצוּמָה.
בְּעִיר נִרְדֶּמֶת זוֹ גַם הִיא עֵרָה כָּמוֹנִי
מֵחֲרָטָה דוֹבֶרֶת עִם עַצְמָהּ.

אַקְשִׁיב – וְעִמָּדִי גַם הַשְּׁתִיקָה מַקְשֶׁבֶת
לְלַיְלָה זֶה צָרוּד מִקִּינוֹתָיו.
עַל סַף סִמְטָה בּוֹכָה עִיר אֲנוּשָׁה יוֹשֶׁבֶת
כִּבְתוֹךְ בֵּית-אֵל בְּלֵיל תִּשְׁעָה-בְּאָב.