הדים (הקובץ), כרך ב, ניסן תרפ"ג, עמ' 188–189, חתום: א. ש.
מסביב: ביצה. בִּצה. תמיד הכל, בכל.
היום – גשם. מחר – דמעות. דם. עמים. ארצות.
והמהפכה – סתיו. עונת גשמים ויתדות-דרכים1 מרובים. הלבבות הטופפים בורחים אל טרקלינים נועלים סנדלי משי וחיים על טפיטאות. גשם מטופף על זגוגיות – אין דבר! התריסים מוגפים יפה.
ויש גם כאלה:
כן... אבל... בכ"ז... צריך לשמור על הבריאות. אפשר להצטנן.
הללו, נועלים ערדליים. הללו לוחצים יד בכסיות. אך האוהבים את החיים – את ביצתה לא יעזבו ואותה יבוססו יחפים.
וכשאני חושב: עונת הסתיו הרי תחלוף. המהפכה – רק מעבר. הדרינג' [ניקוז] של הסוציאליסמוס ייבש את כל הביות, ובטפיטאות טרקלין ירפד את החיים, - ברור לי:
הלבבות הטופפים יפתחו אז את התריסים לרווחה:
נו – גשם לא יהיה עוד!
וגם הללו – הזהירים – יחלצו את ערדליהם:
ברוך השם! את הביצה עברתי בשלום. כל כך חששתי לריומטיזמוס [שגרון].
ורק הרגליים היחפות תתלבטנה מבוישות ובלי חמדה על גבי האדמה שקרשה והעיניים תבקשנה: מתי תראה כבר על פני השמים הבהירים תמיד-תמיד העננה הראשונה? מתי יעבור הקיץ?
אחא! איני מאמין בכלום! איני יודע כלום! אני רוצה סתיו. אני רוצה דלף. שלוליות. וברגליים יחפות לבוסס – את החיים.
