חיפוש

כתבי יד

אברהם שלונסקי יצא לאחר ההצגה הראשונה של התיאטרון הסאטירי "המטאטא"- -. נשאל: ומה דעתך?
השיב: אין המטאטא אלא מעט התה שנשתייר מן הקומקום (הכוונה לתיאטרון הסטירי "הקומקום")

אנקדוטות נוספות...

גַּנְגֶּס

І
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הֲמוֹן מְצֹרָעִים.
בִּגְדֵיהֶם פְּרוּמִים. רֹאשָׁם פָּרוּעַ.
וְהֵמָּה יוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ הָאֵפֶר.

אנשים
– מָתַי? מָתַי יָשׁוּב כְּבָר הָאָבִיב?
– רַק שָׁם בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה יְלַבְלְבוּ אֲבִיבִים.
– וּמָתַי נָשׁוּב אֵלָיו?
– אֵין בָּנוּ יוֹדֵעַ.
– וְלָמָּה נִגְזַר עָלֵינוּ שֶׁבֶת פֹּה מִחוּצָה לוֹ?
– דְּבַר אֱלֹהִים הוּא בִּידֵי הַכֹּהֵן.

אחד מרבים
מִי יָבוֹא בְּשַׁעֲרֵי אֱלֹהִים:
בַּר-לֵבָב וּתְמִים-בָּשָׂר?
וְאֶת צָרוּעַ וָזָב אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה יְשַׁלֵּחוּ?
וּמַה חֵפֶץ לַתְּמִימִים בֵּאלֹהַּ
לַתְּמִימִים אֲשֶׁר לֹא נֻגָּעוּ?
אֱלֹהֵי הַנְּגוּעִים הוּא הָאֱלֹהִים!
אָנוּ הַמַּחֲנֶה וְהֵמָּה מִחוּצָה לוֹ.

אספסוף
– אָמֵן! אָמֵן! אָנוּ הַמַּחֲנֶה!
– רַק אָנוּ!
– כִּי אָנוּ רִבּוֹאוֹת-רִבּוֹאוֹת וְהֵמָּה הַמְּעַט! 

אנשים
– וַאֲנִי מֵעוֹלָם בִּכְמוֹ אֵלֶּה לֹא קִנֵּאתִי
וְגַם שְׂנֵאתִים מְאֹד!
– הֵן כָּכָה הָיָה דְבַר הַכֹּהֵן תָּמִיד:
"מַה בֶּצַע בִּטְהֹר טְהוֹרִים וְהֵמָּה טְמֵאִים לַנֶּפֶשׁ."
– אַךְ לָהֶם הַבָּשָׂר הַטָּהוֹר!

אספסוף
– הַבָּשָׂר! הַבָּשָׂר!
– וְאַיֵּה הַכֹּהֵן? לָמָּה אֵחַר כָּכָה הַיּוֹם?
– הַכֹּהֵן אַיּוֹ?
– הַכֹּהֵן! הַכֹּהֵן!

נשים
– כַּמָּה יָמִים כַּמָּה יָמִים לֹא רָאוּ עֵינַי
פֶּרַח כִּי יִפְרַח.
– כַּמָּה יָמִים כַּמָּה יָמִים לֹא שָׁמְעוּ אָזְנַי
תִּינוֹק כִּי יִצְחַק.
– יֶלֶד יֻלַּד לִי וָמֵת
כִּי צָמְקוּ שָׁדַי.
– קָרֹב לֹא יִקְרַב אֵלַי בַּעֲלִי
כִּי שֻׁקַּץ בְּשָׂרִי.
– כְּנִבְלַת סוּס הַחוּצָה הִשְׁלִיכוּנִי.
– אוֹיָה לָנוּ! וַי לָנוּ! לָמָּה בּוֹשֵׁשׁ הַכֹּהֵן לָבוֹא?
– הַכֹּהֵן! הַכֹּהֵן!

טף
– הִנֵּה הֵם נִצִּים הִנֵּה שׂוֹרְטִים זֶה אֶת זֶה הַחֲתַלְתּוּלִים הַקֵּרְחִים.
– וְהִנֵּה הַכְּלַבְלָבִים: בְּיִתְדוֹת הָאֹהָלִים מִתְחַכְּכִים בִּיבָבָה.
– וְהִנֵּה שָׁם: חֲזַרְזִירִים בַּשְּׁלוּלִיּוֹת.
– כָּמוֹנוּ הֵם וְאַיֵּה אִמָּם?
– אַתָּה שֶׁצִּפָּרְנֶיךָ אֲרֻכּוֹת גָּרְדֵנִי נָא... כָּכָה...כָּכָה.
– גָּרְדֵנִי גַם אָנִי! עוֹד. עוֹד.
– וְסָבְתָא אוֹמֶרֶת כִּי יוֹם בְּיוֹמֹו יָבוֹא הַכֹּהֵן.
– וְעַתָּה תִּבְכֶּה סָבְתָא.
– וְהַכֹּהֵן אֵינֶנּוּ.
– סָבְתָא!
– הַכֹּהֵן!

וְכָךְ
יִזְחַל הָרוּחַ עַל גְּחוֹנוֹ עַל-גַּבֵּי יְרִיעוֹת מְטֻלָּאוֹת
וְעִמּוֹ
כַּעֲדַת כְּלָבִים וַחֲתוּלִים מְנֻגָּעִים עַל גּוּרֵיהֶם
אֲנָשִׁים. נָשִׁים. טָף.

*
הכהן
בְּאֹהֶל-מוֹעֲדוֹ לְבַדּוֹ.
וְשׁוּב עַל כַּפַּיִם אֶשָּׂאֵךְ תֵּבֵל
וְכֻלֵּךְ שְׁחִין וָדֶמַע.
וַאֲנִי אָמַרְתִּי:
כֶּלֶב אֱהִי לְבַעֲבוּר צָרַעְתֵּךְ אָלֹק
זוֹנָה בִּדְמָעַיִךְ רוֹחֶצֶת
וְלוּא רָפָא לָךְ
וְלוּא רַק רָפָא לָךְ
לָעַד.
אַךְ לַיְלָה-לַיְלָה יִגְנַח עָלַי מִי כְּשֵׂיָה שְׁחוּפָה
וּדְבַר אֱלֹהִים
כַּעֲטִינַיִם צוֹמְקִים תְּלוּאִים לְאֵין חֵפֶץ.
גֻּלְגֹּלֶת שְׁחוֹרָה צָפָה בְּנִשְׁמָתִי
(הֲיִרְאֶה מִי?)
וְאֵי-מִי שַׁכּוּל עָלֶיהָ יִנְהֹם:
עַל דְּאַטֵּפְתְּ...
אָנָה אוֹלִיכֵךְ אָנָה אוֹלִיכֵךְ
גֻּלגֹּלֶת עֲרוּפָה
כְּתֵבָה עַל מִשְׁבְּרֵי מַבּוּל
וְאֵלִי שִׂפַּח קָדְקֹד שָׁמָיו בָּעֲנָנִים
וַאֲנִי רַק דַּד אֲשֶׁר שְׁמָטוּהוּ
כִּי נִחַר מְאֹד.
הִנֵּה יִגְעֶה שׁוֹר
וִיכַרְסֵם עֵץ הָרְהָטִים
וּגְעוֹתוֹ כְּפִטְרִיָּה דָּבְקָה אֶל נִשְׁמָתִי.
הִנֵּה יִצָּמֵד תִּינוֹק אֱלֵי דַּד
וְיִינַק מֻגְלָה וְיִפְעֶה
וְצָצָה הַפִּטְרִיָּה.
וְהִנֵּה יִשְׁאַג מִי מִדְּוַי מִתַּאֲוָה מִכִּעוּר
וְהַפִּטְרִיּוֹת עָלַי יִפְשׂוּ יִפְשׂוּ...

אֵלִי!
אִיּוֹבִים בְּצָרַעְתָּם יִשְׁאֲגוּ
אִיּוֹבִים בִּי יִתְחַכְּכוּ
וּבְשׁוּלֵי בִּגְדִּי רַחֲמִים יִתְקְעוּ צִפָּרְנֵיהֶם:
מַרְפֵּא!
וְאֵין עִמָּדִי.
אֵלִי! אֵלִי! לָמָּה כִּזַּבְתָּנִי...

מִתְאוֹשֵׁשׁ.
הַדְּרָכִים שְׁנַיִם – קוּם וּבְחַר!
סְתָוִים לִי יְתוֹפְפוּ בִּרְעָמִים:
"מַבּוּל! סוּפָה!"
וְיַעֲנוּ לָהֶם חֲצוֹצְרוֹת רוּחַ:
"סוּפָה!"
אַךְ רְגָבִים כְּמֵהֵי-תְּנוּבָה לִי יִלְחָשׁוּן:
"לְאַט! לְאַט! – כַּבָּקָר! כָּאֲדָמָה!"
וְאַחַי בּוֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
"מָתַי? מָתַי יָשׁוּב כְּבָר הָאָבִיב?"
כִּי מַה תִּתְאַוֶּה נֶפֶשׁ דְּווּיָה וְכוֹשֶׁלֶת?
הֵן רַק אֶת טָהֳרָהּ וּמְעַט מַרְגּוֹעַ.
הוֹי אַחִים
לְכוּ וְנֵלְכָה לְכַפֵּר אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אוּלַי תַּעַן לָנוּ הַתְּנוּבָה מֵרֶגֶב וּמֵרֶחֶם.
אוּלַי יְדֻשְּׁנוּ עֲטִינַיִם חָלָב.
אוּלַי יַעַן אֱלֹהִים!
כִּי אֵין זוּלָתֵךְ תֵּבֵל.
אֵין זוּלָתֵךְ.

*
וּמִחוּץ לַמַּחֲנֶה.
צרוע
הִנֵּה זֶה יָמִים עַל יָמִים יִתְעַלֵּם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל
וְהַנֶּגַע בְּעוֹרִי פָּשָׁה
אַלְלַי לִי!

זב
מָתַי יָבוֹא וִילֻקֵּנִי
כִּי לְשׁוֹנוֹ טוֹבָה וּמַרְגִּיעָה כִּלְשׁוֹן כֶּלֶב.
וַי לִי!

רקוב-אף
הֲלֹא אַךְ מַרְגּוֹעַ עִמּוֹ וְאֵין מַרְפֵּא:
הֲיוּכַל יָשִׁיב אַף לַאֲשֶׁר רָקָב
אִם לַגִּבֵּן חֲטוֹטַרְתּוֹ יַיְשִׁיר!

זונה
הֲלֹא עַל זֹאת בְּאֹהֶל-מוֹעֲדוֹ יִתְבּוֹדֵד
וְלַיְלָה-לַיְלָה יִתְפַּלֵּשׁ בַּהֲגִיגָיו
כָּמוֹנוּ בָּאֵפֶר.

צרוע
וַדַּאי צָרַע כָּמוֹנוּ.

זב
וַדַּאי עָיֵף כָּמוֹנוּ.

רקוב-אף
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
לְזָרָא הָיִינוּ לוֹ וְלִבְרֹחַ יִתְנַכֵּל.
יָדַעְנוּ כְּמוֹ אֵלֶּה – אֱלִיפַזִּים!

זונה
חָלִילָה לוֹ! לֹא יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹהוּ.
אֵין זֹאת כִּי בַּיְשׁוּעָה יֶהְגֶּה:
בְּמַרְפֵּא-עוֹלָם.

רקוב-אף
הַבְלֵי זוֹנָה בָּלָה...

כולם
– אַלְלַי לָנוּ!
– דֶּשֶׁא עֵשֶׂב יֵקַע מֵעָלֵינוּ.
– חַיַּת הַשָּׂדֶה מִפָּנֵינוּ תָּנוּס וְעוֹף הַשָּׁמַיִם.
– כִּי פִּגּוּלִים הָיִינוּ.
– כִּי אֶל בִּיבֵי-סְתָו דָּמִינוּ בְּסִמְטְאוֹת עִיר.
– וְהוּא בְּנִקְיוֹן-כַּפָּיו יִרְחַץ.
– מָה אָנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה עַד מַתְנוּ?!
– אֶל אֹהֶל-מוֹעֵד הָבָה נַהֲרֹס!
– אֶל אֹהֶל-מוֹעֵד! אֶל אֹהֶל-מוֹעֵד!
מוֹפִיעַ הַכֹּהֵן
– אֶת בְּשָׂרֵנוּ הָשִׁיבָה לָנוּ – כִּי בִּגְלָלְךָ צָרַעְנוּ!
– אֶת דָּמֵנוּ הָשִׁיבָה לָנוּ – כִּי בִּגְלָלְךָ זַבְנוּ!
– כִּי בִּגְלָלְךָ! כִּי בִּגְלָלְךָ!

הכהן
רַגְלָיו הַיְחֵפוֹת בִּמְשִׁי שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַזּוֹנָה תְנַגֵּב.
שָׁמַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר שִׁקַּצְתֶּם אוֹתָהּ לֵאמֹר:
"זוֹנָה בָּלָה אַתְּ!" – וָאָבוֹא.
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
מִי אֲשֶׁר לֹא צָרַע בְּשָׂרוֹ
יָבוֹא וְיַדֶּה בָּהּ הַכְּלִמָּה הָרִאשׁוֹנָה.

כולם
סְלַח לָנוּ
כִּי רַק מֵעָצְמַת כְּאֵב חָטָאנוּ בְּפִינוּ
סְלַח לָנוּ
כִּי מִגֹּדֶל הַכְּאֵב.

רקוב-אף
דַּי!
לֹא עֵת בַּקֵּשׁ סְלִיחָה לָנוּ
אַף לֹא עֵת הַטֵּף מוּסָר לְךָ הַכֹּהֵן!
אַיֵּה הַיְּשׁוּעָה אֲשֶׁר הָגִיתָ?

כולם
הוֹשִׁיעָה נָא הַכֹּהֵן!
מִצָּרַעַת אָסְפֵנוּ!
הוֹשַׁע נָא!

הכהן
הִנֵּה רַד הַיּוֹם וְהַשְּׁקִיעָה
מֻכַּת-שְׁחִין כְּאַחַד הַכְּלָבִים
פְּצָעֶיהָ תָּלֹק
עַד יָבוֹא לַיִל וּבְטַלִּית שְׁחוֹרָה יַחְבְּשֵׁם
לָאַחֲרוֹנָה.
(הֲלָאַחֲרוֹנָה אֵלִי?)
כִּי מָחָר
עֵת יָגַח הַשַּׁחַר כַּכֶּלֶב הָרָעֵב מִמְּאוּרָה
לְכַרְסֵם עַצְמוֹת עֲנָנִים יְבֵשׁוֹת
תֵּצֵא הַמַּחֲנֶה הַגְּדוֹלָה לְבַקֵּשׁ רְפוּאָה
אֶל חוֹפֵי הַגַּנְגֶּס
הַגַּנְגֶּס הַקָּדוֹשׁ
הַהוֹלֵךְ לְאַט.

 


וְלַבֹּקֶר
נָהֲרוּ-נָהֲרוּ אַחֲרָיו
וּבְעֵינֵיהֶם תְּפִלָּה.

– גַּנְגֶּס! גַּנְגֶּס!
לְאַט-לְאַט יִשָּׂא אֶת מֵימָיו הַקְּדוֹשִׁים מֵי-רִפְאוּת.
– כְּסַבָּא רְחִימָא
וּקְוֻצּוֹת שַׁלְוָה לוֹ עַל כְּתֵפָיו
יִתְפַּרְקֵד
וְרַגְלָיו הַיְחֵפוֹת יַד-שַׁחַר בְּאַהֲבָה לוֹטֶפֶת.
– כְּאִמָּהוֹת
בְּבֶת-צְחוֹק מְנַחֶמֶת
יִשְּׂאוּ גַלָּיו מְלוֹא-חָפְנֵיהֶם אֶת הַבְּרָכָה:
"לְאַט לְאַט יְלָדִים טוֹבִים!"
– הָהּ גַּנְגֶּס! גַּנְגֶּס! אֲהוּב וִישְׁנוּ:
כַּבֵּס בְּשָׂרֵנוּ וְטָהַרְנוּ!

טָבְלוּ עַד צַוָּאר. וּלְמַעְלָה רֹאשׁ.
וַיֵּצְאוּ:
מִפָּגוֹדוֹת-וִישְׁנוּ אָז זִנְּקוּ חַיּוֹת-הַקֹּדֶשׁ.

כולם
הַקּוֹפִים! הַקּוֹפִים!

יְקַפְּצוּ קוֹפֵי-בְּרֵאשִׁית.
וּמִשְׁלַח שֵׁן וְלָשׁוֹן וְזָנָב.
קוֹפֵי-בְּרֵאשׁית צִפָּרְנֵיהֶם יִלְטֹשׁוּ.

כולם
– צִפָּרְנַיִם! צִפָּרְנַיִם! צִפָּרְנֵי-קֹדֶשׁ!
– שִׂרְטוּנוּ עַד טֶרֶף!
– עַד שִׁיבָה כְּקֶדֶם!
– הָהּ בְּרֵאשִׁית!
– אָשַׁמְנוּ כִּי כָּכָה רָחַקְנוּ מִכֶּם.

אַךְ הִנֵּה הַפָּרוֹת תִּגְעֶינָה
וַיָּנוּסוּ הַקּוֹפִים.

כולם
הַפָּרוֹת! הַפָּרוֹת!

לְאַט-לְאַט תִּישַׁרְנָה הַפָּרוֹת הַלְּבָנוֹת.
לְאַט-לְאַט תָּנַעְנָה עֲטִינֵיהֶן הַמְּלֵאִים.
הַפָּרוֹת הַלְּבָנוֹת גֶּלְלֵיהֶן תַּטֵּלְנָה.

כולם
– גְּלָלִים! גְּלָלִים! גֶּלְלֵי קֹדֶשׁ!
– הִנֵּה נַחְפְּנָה נַחְפְּנָה מְלוֹא כַּפֵּינוּ מִכֶּם!
– הִנֵּה נִמְרְחָה נִמְרְחָה בְּשָׂרֵנוּ בָּכֶם!
– עַד אִם נָשְׁרוּ כּוֹכָבִים מִכָּל צָרַעַת.
– עַד אִם הָיוּ לְגַרְגְּרֵי זְרָעִים קְטַנִּים-קְטַנִּים.
– עַד אִם נְזֻבַּל עַד אִם נַהַר.
– כָּאֲדָמָה.

לְאַט-לְאַט קָרְבוּ הַפָּרוֹת אַחַת אֶל אֶחָת.
לְאַט-לְאַט הִפְשִׁילוּ רֹאשָׁן וַתִּגְעֶינָה.
וּפִתְאֹם
צָבוּ – צָבוּ – צָבוּ
וַיֵּעָלוּ.
מַעֲטִינֵי הַשַּׁחַר הַמְּלֵאִים שֶׁפַע הֶחָלָב
עַל שָׂדֶה וְאָדָם.

– חָלָב! חָלָב! חֲלֵב אֱלֹהִים!

צָבַת-הֵרָיוֹן אֲדָמָה
וְרוּחַ אֶת כְּרֵשָׂהּ הֶעָרֹם בְּכַפּוֹ הַשְּׂעִירָה יְלַטֵּף.

– מָחָר – תְּנוּבָה!
– מָחָר – קָצִיר!
– מָחָר יָבוֹא מְאַלֵּם הָאֲלֻמּוֹת.

– הֵי פָּרוֹת! פָּרוֹת!
לְאַט-לְאַט נְשָׂרֵךְ אִתְּכֶן עַל הַשָּׂדוֹת
וְנָטִיל גְּלָלֵינוּ לִתְנוּבוֹת
אֲנַחְנוּ הַיּוֹגְבִים!