אִגֶּרֶת אַלְמוֹנִי עַל עֶלְבּוֹנוֹת אָדָם –
עַד דֶּמַע לִי יָקְרָה כָּל אוֹת שֶׁל יַד רוֹעֶדֶת.
הָהּ לָמָּה אֱלֹהִים אֵרַרְתָּ אֶת הַדָּם
וְלֶךְ-לְךָ כַּשּׁוֹט מַצְלִיף גַּם בַּמּוֹלֶדֶת.
"כְּבָר בָּאתִי עַד הַסָּף וְלֹא אֵדַע עַד מָה.
הַגֵּו תּוֹבֵעַ: דָּי!
הַדָּם זוֹעֵק: לָלֶכֶת!
וּבַלֵּילוֹת שׁוֹעֵט אֲפֹר-הָרַעְמָה
הַדֶּלֶף הָרָתוּם אֶל מַרְכְּבוֹת-שַׁלֶּכֶת."
הָהּ מִי אַתָּה הַזָּר אָחִי מִמֶּרְחַקִּים?
כְּיֵין-הַמַּכְאוֹבוֹת שָׁתִיתִי הָאִגֶּרֶת.
אַךְ שָׁוְא עָנוּ בִּי כִּי מְשָׁחַנִי אֱלֹקִים
נַגֵּב בְּטַלִּיתִי דִמְעַת-אֱנוֹשׁ נִגֶּרֶת.
אַל-נָא תִּשְׁאַל צֳרִי הָהּ אַלְמוֹנִי נָבוֹן!
אֲנִי אֶבְיוֹן-תְּפִלָּה (רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ).
אֲנִי דוֹרֵךְ בַּגַּת עִנְּבֵי הָעִצָּבוֹן –
מָחָר נִשְׁתֶּה יַחְדָּו הַיַּיִן הַמְשַׁגֵּעַ.
הַלַּיִל הַמְיַבֵּב כְּבָר אֶת כַּרְמִי בָּצַר
וְשׁוּב אֲנִי קוֹרֵא אִגֶּרֶת-אָח דּוֹמַעַת.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ הַדֶּלֶף-הַמֶּלְצָר
מוֹזֵג פֹּה לְכֻלָּנוּ הַקֻּבַּעַת.