סָח לִי מִישֶׁהוּ
בְּקוֹל צִלּוֹ הַמַּלְכוּתִי שֶׁל אָב רָצוּחַ
שֶׁל הַנָּסִיךְ הַמִּשְׁתַּגֵּעַ:

"יַעַר.
וּבַיַּעַר – סוֹעָה.
וּבַסּוֹעָה – אֲנִי בְּגִלּוּי-רֹאשׁ.
וּרְגַם אִצְטְרֻבָּלִים בִּבְלִי-רַחֵם
כְּכִפְיוֹנֵי-טוֹבָה.

בְּגִידוֹת. בְּגִידוֹת. בְּגִידוֹת.

זֶה לֹא אַתָּה בָּהֶם.
זֶה לֹא הַהוּא בְּךָ.
זֶה כָּל אֶחָד
זֶה כָּל אֶחָד מִסַּכְסִכֵּי נַפְשׁוֹ".

"כַּמָּה אֶפְשָׁר – שׁוֹאֵל הַמִּישֶׁהוּ –
הַמִּישֶׁהוּ הָאֶלֶף-וְאֶחָד
(כִּי הוּא אֶחָד!) –
כַּמָּה אֶפְשָׁר עוֹד
לָשֵׂאת בְּאֹרֶךְ-רוּחַ
חִצֵּי גוֹרָל אַכְזָר
אַבְנֵי מַרְגֵּמוֹתָיו?

אֲבָל אַתָּה נָבוֹךְ מְאֹד.
אֲבָל אַתָּה נָסִיךְ מְאֹד.
עַל-כֵּן אַתָּה נִבְהָל מִשְּׁפוּת-הַדַּעַת
וּמִתְחַפֵּשׂ בְּמִשְׂחֲקֵי הַשִּׁגָּעוֹן".

וְשׁוּב הַפַּעַם:
סָח לִי מִישֶׁהוּ... –
אַךְ כָּאן שִׁסַּעְתִּי אֶת עַצְמִי
בִּקְרִי-וּכְתִיב-בֵּינַיִם:
קְשִׁי-עֹרֶף הוּא אוֹ מֹרֶךְ-לֵב
אוֹ סוֹד הָאֲצִילוּת שֶׁבַּתּוּגוֹת –
לְהִתְחַפֵּשׂ?
תָּמִיד בִּלְשׁוֹן-נִסְתָּר
תָּמִיד בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ שֶׁלֹּא-הָיָה-וְלֹא-נִבְרָא
וְרַק לֹא מִתְוַדֵּעַ-בַּעֲדוֹ!

מִנַּיִן דֹּק הַתֵּמַהּ בַּוַּדַּאי הַמִּתְרַבְרֵב?
מִנַּיִן לוֹט הַדֶּמַע שֶׁבָּרֶנֶן הֶעָרֵב?
שִׁבְרוֹן הַכַּד אֶל הַמַּבּוּעַ שֶׁחָרֵב?
אֶל הַמַּבּוּעַ
אֶל הַמַּדּוּעַ
אֶל הַכָּמֵהַּ –
          וּמְסָרֵב?
עֲנֵה לִי מִישֶׁהוּ שֶׁבִּי! –
וְלֹא עָנִיתִי כַּמּוּבָן.

אַךְ לוּא אֲנִי הַרְחֵק יוֹתֵר
אַךְ לוּא אֲנִי אֶחָד יוֹתֵר
הֲרֵינִי מִתְוַדֶּה אֵלַי:
נִשְׁבַּר לִי... –

וְהַשּׁוֹאֵל הָיָה סוֹבֵר אֶת הַנִּשְׁאָל.