יִצְחָק טוֹעֵן אֶת עֲצֵי־עוֹלָתוֹ.
וּלְאָחִי – בַּת קְטַנָּה צַחְקָנִית.
וְרֵעִי – חוֹרֵשׁ אֲדָמָה בְּזֵעַת־אַפָּיִם.
פָּשׁוּט: חוֹרֵשׁ אֲדָמָה.
וְרַק אָנֹכִי מְשָׂרֵךְ בִּרְחוֹבוֹת הַקִּרְיָה כְּבַיּכוֹל
וּמֵטִיל סְעָרוֹת בִּצְלֹחִית־נִשְׁמָתִי.
אָז
אֶאֱסֹר אֶת לִבִּי כְּכֶלֶב לִמְלוּנַת הַבְּדִידוּת
וְאֶנְבַּח אֶל עַצְמִי:
שׁוֹטֶה
עַד מָתַי עוֹד תֶּחֱרַץ לְשׁוֹנְךָ עַל עוֹבְרִים וְשָׁבִים?
צֵא
לַקֵּק אֶת יַד הַהֶדְיוֹטוֹת הַבְּרוּכָה
וָדֹם.
אַךְ רוֹטֵן זֶה כַּלְבִּי הַסּוֹרֵר
וּמְכַרְסֵם שַׁלְשַׁלְתּוֹ.
אֵלִי
הַכְבֵּד עֻלְּךָ עָלַי – וְאֶוָּשַׁע.