חיפוש

כתבי יד

אברהם שלונסקי יצא לאחר ההצגה הראשונה של התיאטרון הסאטירי "המטאטא"- -. נשאל: ומה דעתך?
השיב: אין המטאטא אלא מעט התה שנשתייר מן הקומקום (הכוונה לתיאטרון הסטירי "הקומקום")

אנקדוטות נוספות...

מוּקְיוֹן כִּי יִבְכֶּה

...הַלַּיְלָה שׁוּב הָיָה רָקִיעַ עֲגַלְגֹּל
כֻּלּוֹ רַק חִירִיקִים רַק צֵירֶה וְסֶגֹּל
וּפְעִיָּתוֹ בִּנְהִי
רַק הֶה
הֵי
הִי.

לַעֲמוּקְיוֹן הֵיטֵב חָרָה
וְהוּא הִמְרִיא לְקַוְקְוָם
בְּפַתַּח גַּם בְּקָמֶץ
וְכֹה קָרָא:
עַכְשָׁו עֵת שֵׂיוֹתַי יַפְסִיעוּ עֲקֵבָם
עַל פְּנֵי הָאָחוּ הַמְכֹכָּב בְּרָמֶץ
לָהֶם יָהִימוּ אֱלֹהַי
גַּם הָהּ!
וְ-הַי!

כִּי גֵא הוּא מוּקְיוֹנִי וּבִגְאוֹנוֹ יוֹדֵעַ:
רַק שְׁתֵּי עֵינַיִם יֵשׁ בְּאֶמְצַע הַפָּנִים
אַךְ אֶלֶף אֳפָנִים לַבֶּכִי הַדּוֹמֵעַ.
לְמַד אָדָם לִבְכּוֹת בְּכָל הָאֳפָנִים!

וְלֵץ הוּא מוּקְיוֹנִי
כָּמוֹנִי כְּמוֹ אֲנִי
(וְהוּא גּוֹזֵר: "מֻתָּר לוֹמַר: כָּמוֹכִי!")
וְהוּא יוֹדֵעַ: גַּם אֵלִים
חוֹבְשִׁים כִּפָּה שֶׁל עִנְבָּלִים
(עִתִּים הִיא חֲרוֹלִית וְלִפְעָמִים – כַּמּוֹךְ הִיא).

הִנֵּה שָׁמַיִם מוּל נָהָר
(נָע הָר!)
הִנֵּה נָהָר מוּל הַשָּׁמַיִם
(שָׁם מַיִם!)
וְזֶה מוּל זֶה
יִתְהוּ הַשְּׁנַיִם
גַּם יִנְהוּ:
כְּהִיא מוּל הוּא
כְּהֵן מוּל לָאו
וּבֵינֵיהֶם מֹחִי הַלֵּץ וְהַהוֹזֶה:
נָהָר בֵּין נַהֲרַיִם

אֲבָל חֲצִי-יָרֵחַ רָץ וְצָר עָלָיו
מִזֶּה וְגַם מִזֶּה
וְהוּא כָּלוּא בְּתוֹךְ סוֹגְרַיִם
וּמִכִּלְאוֹ תּוֹהֶה-נוֹהֶה כְּסַבָּא בְּאֶחָ--ד.

מָה הַחִידָה שֶׁהֶזְיוֹנִי לִי חָד
בִּוְדַ'ל לְיוֹדְעֵי-חֵן לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ
בְּנוֹטְרִיקוֹן שֶׁל כּוֹכָבִים כִּכְתָב-סְתָרִים נִשְׁכָּח?
אֲנִי צוֹפֶה בִּי פְּנִימָה וּמְפַעְנֵחַ
כָּךְ:
פֹּה
בַּמִּדְבָּר הָעִנְבָּלִי
כָּל מֹחַ הוּא הָגָר
וְהוּא מַשְׁלִיךְ בָּנָיו אֶל בְּלִי
לְהִתְעַלֵּף בַּתֹּהוּ.
שִׁמְעוּ שֵׂיוֹת
אֵיךְ מִצְטָרֶפֶת אוֹת אֶל אוֹת
שֶׁל הַדּוּשִׂיחַ הַמֻּסְגָּר
בֵּין אֵל
וְיִשְׁמַע-אֵל
הַמִּשְׁתּוֹלֵל
כָּמֹהוּ.
מִי אַתָּה? – שׁוֹאֵל
הָאֵל
אֶת יִשְׁמַע-אֵל
וְיִשְׁמַע-אֵל מֵשִׁיב לוֹ:
בֶּן הָגָר
הַגֵּר הַגָּר בֵּין הַגּוּרִים בַּחֲצִיגֹרֶן עֲגַלְגֹּלֶת.
בַּחֲזִיזֵי הָאוֹר
עַל שֶׁלֶט מְפֻרְכָּס
כָּתוּב לֵאמֹר:
קִרְקָס.
אַךְ מוּקְיוֹנִי קוֹרֵא: קִיר-כַּעַשׁ...

כִּי לוֹ גַּם לוֹ הָיְתָה אֵי-אָז גֻּלְגֹּלֶת
וּבְכָל שֵׁנִי-וַחֲמִישִׁי
הָיְתָה גַם הִיא מְסֹרָקָה אָז
לְמִשְׁעִי.
עַכְשָׁיו – הִנֵּה גֻּלְגֹּלֶת
עָגוּ לָהּ
גֻּלַּת כַּרְבֹּלֶת
עֲגֻלָּה
וְעַל נַפְשׁוֹ הַמִּתְמַקְיֶנֶת
גָּזְרוּ:
הֲיִי מְעֻנְבָּלָה!
עַל כֵּן עָיְפָה עַל כֵּן הִיא מְמָאֶנֶת
וּמִמֵּאוּן בָּלָה.

וְאֵיךְ לֹא בָּן
כִּי כְּבָר נִפְצַע
מֹחוֹ הָרָן
בְּנַעַץ הַצִּפֹּרֶן...
וְשׁוּב נִרְצַע
(כְּפַס מִפְרָשׂ אֶל רֹאשׁ הַתֹּרֶן)
אֶל טַבּוּרָהּ שֶׁל חֲצִיגֹרֶן
וְיָצָא –

אֶת רֶשֶׁם הֲגִיגוֹ כְּדַחְלִילִים לִרְשֹׁם
אֶת לֶשֶׁם לַהֲגוֹ כְּגַחְלִילִים לִלְֹשֹם
כִּתְמוֹל
וּכְמוֹ שִׁלְשׁוֹם
וּכְמוֹ מָחָר
וְכֹה נָחַר:
– פַּתַּח-אָלֶף – אַי! פַּתַּח-הֵא – הַי!
הַי נִפְצַעְתִּי אַךְ מָצָאתִי
עוֹד חָרוּז ל–אֱלֹהַי!

הָאֵל נִבְהַל.
הָאֵל בְּרַעַד רָן.
רַק הַקָּהָל
צָהַל:
הַדְרָן!
הַדְרָן עָלֶיךָ
מוּקְיוֹנִי!
אֱמֹר: מַה שְּׁמֶךָ?
שְׁמִי? אֲנִי!

אֲנִי שָׂרִיד אַחֲרוֹן עַל פְּנֵי כּוֹכַב-הַדֶּחִי
אֲנִי טַלִּית-חֶמְלָה לִמְחוֹת דִּמְעָה מִלֶּחִי
אֲנִי – מִילְיוֹנֶר עָנִי
וְלַהַג זֶה...
מִיַּרְכְּתֵי מִדְבָּר נִשְׁמַע קוֹל בֶּכִי:
בְּנִי!

זוֹ הִיא זוֹ הִיא
בַּשִּׁמָּמוֹן הָאֱלֹהִי
אִמִּי הָגָר!
הִיא הִשְׁלִיכַתְנִי אֶל מִתַּחַת שִׂיחַ-בָּר
(כְּחֵמֶת רֵיקָנִית יָרֵחַ קַר הֵגִיחַ!)
הַאִם יָדְעָה כִּי רוּחַ בַּמִּדְבָּר
לִסְנֶה בּוֹעֵר הוֹפֶכֶת פֹּה כָּל שִׂיחַ?

– הַאִם יָדַעַתְּ אִם כִּי בּוֹעֲרִים שִׂיחַי?
– יָדַעְתִּי... עַל-כֵּן בָּאתִי... בְּנִי הַעוֹדְךָ חָי?

– עוֹדֶנִּי חַי אִמִּי. כֹּה טוֹב לִי פֹּה וְקָר
מִתַּחַת לָרָקִיעַ הֶעָגֹל.
כֹּה טוֹב לִי לְהַרְגִּישׁ כִּי דִמְדּוּמִי הַזָּר
עַל חִירִיק-צֵירֶה-וְסֶגֹל
הִגְחִילוּ בְּעֵינַיִךְ רְסִיסֵי-יְקָר
טַל חָם מְאֹד עַל בַּלָּהוֹת וּשְׁכוֹל.

רַק בְּעֵינַיִךְ אֵם.
וְעוֹד: בְּעֵין הַיֶּלֶד.
וְעוֹד... כֵּן עוֹד: גַּם בְּעֵינַי.
כִּי רַק שְׁלָשְׁתֵּנוּ פֹּה לֹא נִשְׁתּוֹמֵם
עַל דֶּמַע מְלַהֵג בַּחֲרוּזֵי-אִוֶּלֶת
שֶׁל מוּקְיוֹנִי-עֲמוּקְיוֹנִי
אֲנִי.

וְהֵם? הֵם צוֹעֲקִים: הַדְרָן!
אֲנִי בּוֹכֶה: אֶחָ-ד... וְהֵם מִצְּחוֹק יָהִימוּ...
צִלְצוּל שְׁלִישִׁי...
עָלַי לָצֵאת...
אַל תִּשְׁאֲלִי:
לְאָן?
אֲנִי אָשׁוּב... אֲנִי אָשׁוּב עוֹד אִמָּא...
דִּין!
דָּן!