תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא מֵעַל פָּנַיִךְ
אֲנִי רָץ רִיצַת-דִּלּוּגִין
כְּעֹפֶר הַנִּצְחִי מִתּוֹךְ שִׁיר-הַשִּירִים.
אֲנִי שׁוֹאֵל עַצְמִי
שׁוֹאֵל אַמּוֹת-הַסִּפִּים
שׁוֹאֵל אִמּוֹת-הַדֶּרֶךְ
וְכָל קַרְנוֹת הָעִיר שֶׁאֵין בָּהּ מַעַן
לְכָל יְגוֹנוֹתַי הַנִּפְלָאִים:
לְאָן? –
וּמִתְבָּרֵר תָּמִיד כִּי זֶה אֵלָיִךְ.
עוֹד בַּיַּלְדוּת לִמְּדוּנִי חֲכָמִים-מִמֶּנִּי
כִּי הָעוֹלָם – כַּדּוּר
וְכִי הַזְּמַן – נָהָר הַשָּׂם פָּנָיו הַיָּמָה
אַךְ טַחוּ מִלִּרְאוֹת
כִּי צֵל כְּנָפַיִם עַל זִרְמוֹ
לְאוֹת
כִּי עוֹף-כָּנָף הוּא חִבּוּטֵי-אֵין-רֹגַע
בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם
וְשִׂיחַ הַגְּרוּשִׁים עַל צַעַר הַפֵּרוּד.
הַחֲכָמִים!
כָּל דַּרְכֵיהֶם הוֹלְכוֹת לְרוֹמִי-שֶׁל-כֻּלָּם –
וְיָם אֶחָד לְכָל נַהֲרֵיהֶם –
לֹא כֵן שֶׁלִּי:
שֶׁלִּי שְׁפִיּוּת מְקֻטָּרָה בְּכָל רָאשֵׁי קְסָמִים
שֶׁלִּי הוּא חֹלִי שֶׁכֻּלּוֹ
בָּרִי
וְשֶׁמָּא
וְנִגּוּן
שֶׁלִּי גַלְגַּל-חוֹזֵר-וְלֹא-מֵאָיִן –
וּבוֹ
כָּל מְנוּסָה מִמֵּךְ
הִיא מְרוּצָה אֵלַיִךְ מֵחָדָשׁ.
אַיֵּךְ הָעֶרֶב חוּ-אָ-לוּ?
אַיֵּךְ הָעֶרֶב?