כְּאֹרְחַת גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וְדַבְּשׁוֹתֵיהֶן בַּשָּׁמַיִם
הִבְרִיךְ אֱלֹהִים אֶת הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ
וְשַׁדְמוֹת יִזְרְעֶאל כִּבְכָרוֹת רַכּוֹת
אַל פִּטְמוֹת שָׁדָן צָמְדוּ.
זָב זָב חֲלֵב הַנְּחָלִים עוֹבֵר עַל גְּדוֹתָיו.
וְהָאֲדָמָה (הוֹ סוּסָה שְׁחוֹרָה, הָרָה!)
הִנֵּה תִּפְשֹׁט צַוָּארָהּ נְחִירֶיהָ תַּרְחִיב תִּנְשֹׁף –
כִּי הֵרִיחָה מָיִם.
מָיִם! מָיִם!
הוֹ חֲלֵב־הַקֹּדֶשׁ מִשָּׁדֶיךָ אֱלֹהִים!
אַךְ הִנֵּה מָלְאוּ גַם עֲטִינַי חָלָב
עֲטִינֵי אָדָם!
וּבְשָׂרִי – שַׁד שׁוֹפֵעַ כֻּלּוֹ יִגְבַּהּ מִנִּי אָרֶץ.
הוֹ שַׁדְמוֹת יִזְרְעֶאל הָרְגוּבוֹת!
יְנַקְנָה! מְצֶינָה!
בֹּאוּ בְּכָרוֹת! סוּסִים! אָדָם! אֱלֹהִים!
וְאֵינִיקְכֶם
כִּי לָכֶם פִּטְמוֹת שָׁדָי.