מלים: אז'ן פוטייה, לחן: פייר דה- גייטר תרגום: שלונסקי
שנת כתיבה 1871 שנת הלחנה 1888 שנת תרגום: 1922.
מבואה מאת חגית הלפרין
באחד במאי תרפ"ב (1922) לבשו אנשי "גדוד העבודה" רוח של התלהבות ואווירה של התרגשות חגיגית הייתה באוויר. לראשונה עמדו לחגוג בהדר וברוב עם את חג הפועלים שנועד להגשים את הרעיון של "הקמת חברת-עובדים במולדת" ולהיאבק לשם כך "שכם אחד עם כל פועלי העולם והעמים". לחגיגה הגיעו אורחים רבים מקרוב ומרחוק לחגוג עם הצעירים שזה עתה יסדו את הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף.
באותה תקופה היו חברים בגדוד העבודה לא רק שלונסקי עצמו אלא גם חברתו לוסיה ושתיים מאחיותיו פניה ואידה ששתיהן, כמו יתר בני משפחת שלונסקי, היו מוסיקליות מאד. אידה, שהייתה זמרת אופרה, לימדה את הנאספים שירים לכבוד האחד במאי. להפתעת הקהל שרה כשהיא יחפה, אולי כדי להדגים את מעמדה הפרולטרי, אך לקהל החלוצים שלא היה רגיל בכך זה נראה היה בלתי שגרתי ובוהמי מאד. שלונסקי תרם לחגיגות האחד במאי בכך שתרגם לעברית את הימנון הפועלים "האינטרנציונל", פרי עטו של הסוציאליסט הצרפתי איז'ן פואטייה. שלונסקי תרגם את "האיטרנציונל" מהנוסח הרוסי, השונה מן המקור הצרפתי שנכתב ב-1871. מיום זה ואילך התפרסם "האינטרנציונל" בתרגומו של שלונסקי ברבים והושר בכל חגיגות האחד במאי ובחגיגות אחרות של מפלגות הפועלים ותנועות הנוער ברחבי הארץ. נהגו לשיר אותו בצד "התקווה" ובדרך כלל שרו רק את הבית הראשון.
אולי נוסיף כאן ששלונסקי התגאה בתרגומו זה אך התגאה עוד יותר בתרומה אחרת שתרם לגדוד העבודה ביום חגיגי זה. והכוונה לתחרות הכדורגל שארגן באחד במאי בין עין חרוד לתל יוסף. הוא עמל רבות לשכנע את גזבר הגדוד לתת לו פרוטות אחדות לקניית כדור, ואסף את השחקנים מאוהליהם בהחדירו בהם את הכרת "ערכו החינוכי של המעשה". במשך יום שלם עבדה קבוצת בחורים בסיקול האבנים מהמגרש, כדי להכשירו למשחק, ובסופו ניצחה קבוצת עין חרוד את תל יוסף בתוצאה 3:0. שלונסקי עצמו שיחק כחלוץ מרכזי. האופן שבו נחוג האחד במאי וההוצאות הכספיות שהוציאו חברי הגדוד לא מצאו חן בעיני חברי ועדת התרבות המרכזית בתל-אביב, והם שלחו מכתב נרגז לעין-חרוד, בו ביקשו לדעת כיצד הם מעיזים לבלות את הזמן במיני הבלים כמשחק כדורגל במקום להקדיש את היום לנאומים, הרצאות ודיונים בנושאים אידיאולוגים- מעמדיים.
האינטרנציונל
קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב.
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!
רַק לָנוּ עֲמֵלֵי כַּפַּיִם
רַק לָנוּ עֲמֵלֵי הַיְּקוּם
הָאֲדָמָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
וּלְכָל הוֹלְכֵי בָּטֵל לֹא כְלוּם
עֲבוּר הַדְּרוֹר וּפְדוּת הָרוּחַ
וּפְרֹק הָעֹל מִגַּב הָעָם
לַבֵּה הָאֵשׁ וְהַךְ בְּכוֹחַ
כָּל עוֹד בַּרְזֶל עוֹדֶנּוּ חַם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!
אֵין רַב רִיבֵנוּ וּמוֹשִׁיעַ
לֹא אֵל, לֹא מֶלֶךְ, לֹא גִּבּוֹר
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה נַבְקִיעַ
אֲנַחְנוּ דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר
וְכִי רַעַם אֲבָדוֹן יָרִיעַ
עַל רֹאשׁ אוֹיְבֵינוּ לְהֻמַּם
עָלֵינוּ שֶׁמֶש דְּרוֹר יַפְצִיעַ
לִשְׁפֹּךְ אֶת זָהֳרָהּ הַחַם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם