חיפוש

אל תאמר הֶאָח בטרם תִצְלַח

מקבילה של שלונסקי לפתגם המקראי: "אל יתהלל חוגר כמפתח"

חידודי לשון נוספים...

הימנון הטראסק

[1922 - 1923]

כתב־היד של "הימנון הטראסק" (כ"י א179־3:1), שנשמר בארכיון שלונסקי, לא נדפס בספרי השירים של שלונסקי והוא נדפס לראשונה בשלמות בחוברת אברהם שלונסקי, חייו ויצירתו (בעריכת חגית הלפרין וגליה שגיב, 1981). נוסח חלקי נתפרסם כבר בשירון החלוצים (בעריכת מ' נרקיס, תרפ"ה), ללא שם מחברו. הפזמון הושר על־פי המנגינה "מארש הגלאדיאטורים", שחיבר המלחין הצ'כי יוליוס פוציק.
בתקופת היותו ב"גדוד־העבודה" התקרב שלונסקי אל אנשי "חברה טראסק", שביקשו להתגבר על המחסור והקשיים על־ידי כך ש"יעשו שמח", יחגגו ויתהוללו, וכתב את ההמנון של חבורת חלוצים־לצים זו.
השם "טראסק" פירושו ביידיש: רעש, מהומה, אך יש לו גם פירוש נוטריקוני, שנתן שלונסקי: "טרינק סאמע קאניעק" (שתה אך ורק קוניאק). השם ניתן לחבורה בזמן שחלק ממייסדי הקבוצה שֵרתו ב"גדודים העבריים" במהלך מלחמת העולם הראשונה, אולם החבורה הוקמה עוד לפי מלחמת העולם, כנראה, בכמה מקומות בארץ בעת ובעונה אחת: בתל־אביב של ראשית המאה ובקרב אנשי "השומר".
"חברה טראסק" התל־אביביים, ביקשו להביא שמחה ללבם של תושבי העיר ולשם כך ערכו מסיבות עליזות, שמתכונתן שימשה לאחר זמן דגם למסיבות פורים ולעדלידע הפורימית של שנות העשרים. "חברה טראסק" התפרסמו גם במעשי הקונדס שלהם, שעוררו, לעתים, את חמתם של התושבים.
במקביל לפעילות "חברה טראסק" בתל־אביב התקיימה פעילות תוססת של "חברה טראסק" גם ב"גדוד־העבודה". "פליטיו" של ארגון "השומר" העבירו את מסורת "הטראסק" לחבריהם שבגדוד.
"האבות המייסדים", שבין אנשי "השומר" דגלו בחיי נוודות, פריקת עול ו"הפקר": לא להתחתן, לא להתקשר למקום עבודה אחד ולא לחפש להם "תכלית" בחיים. ב"גדוד־העבודה" חלק מן העקרונות כבר שבקו חיים אך עדיין ניכרו ה"חברה טראסק" בהליכותיהם המיוחדות: הם ביקשו לגרש את מצב הרוח ו"לעשות שמח", נהגו לשבת ולשיר על בקבוק יין, רקדו ריקודי הורה סוחפים עד אור הבוקר ועמדו כחבורה מול חברי "הפועל הצעיר" שבקרב אנשי הגדוד, שנחשבו יותר "ממוסדים" ומיושבים בדעתם.
לשלונסקי היו יחסים מורכבים עם חבורת "הטראסק". בפרק הזיכרונות שלו "מעגבניה עד סימפוניה" מספר שלונסקי על פעילותם של "חברה טראסק" בעין־חרוד. לדבריו ביקש להתקרב אל אנשי "הטראסק" שבין חברי הגדוד ולהיות כאחד מהם, ומכיוון שבני החבורה זלזלו באינטליגנטים וראו בתרבות, בהשכלה ובספר את "החטא הקדמון" החליט לכסות על העובדה שכתב שירים בסתר. כשנתגלה "חטאו" ושירו נתפרסם בהפועל הצעיר ערכו לו חברי "הטראסק" "בנקט־של־חוכא־ואטלולא" והוציאוהו מקהלם במין טקס של נידוי.
חבורת "חברה טראסק" המשיכה לפעול גם בקרב אנשי "תל־אביב הקטנה". גלגול שני זה של "חברה טראסק" היה בעצם ימי המחסור הכלכלי והמשברים של שנות העשרים. חשוב היה אז להעלות את המורל בארץ ו"לעשות שמח". בנוסף למעשי הקונדס היו "חברה טראסק" התל־אביביים ידועים גם בנדיבותם, נוסח רובין הוד, ובעזרתם לנדכאים ולחלכאים. הם גם היו פעילים בחיי החברה והתרבות של תל־אביב.
בין אנשי החבורה היו יעקב מחט, מנדל רזניק, המשורר והצבע שמחה אייזן, מבקר האמנות משה זמירי, השומר יונה ראסין ואחרים. אליהם הצטרפה הבוהמה התל־אביבית: הצייר יצחק פרנקל, שצייר את סמלה של החבורה – אצבע משולשת (א פייג, ביידיש), השחקן אהרן מסקין, המשורר אלכסנדר פן, הפזמונאי והמתרגם עמנואל הרוסי ואחרים. לאחר שעקר לתל־אביב נמנה גם שלונסקי עם הבוהמה התל־אביבית שנסתפחה ל"חברה טראסק".
ב"הימנון הטראסק" בולטת ההתייחסות המפורשת ל"חברה טראסק" ולאווירת השמחה, ההתהוללות והעליזות מתוך הפקרות, פריקת העול ו"הצפצוף" על הכול. ניכרת בפזמון אווירת היחפנות של השירה הרוסית נוסח המשורר הרוסי סרגיי יסנין. השיר שמר על חיוניותו במשך השנים, והותאם לנסיבות התקופה המשתנות ודמותו של היחפן "הטרסקאי" נתגלגלה בנוסחים מאוחרים בדמותו של הפועל הארצישראלי: "לחמי, לחם עֹני / האהל הוא מעוני / מי עוד מאושר כמוני, / כמוני הפועל".

הִימְנוֹן הַטְּרַסְק

הִנֵּה בָּאנוּ! דֶּרֶךְ פַּנּוּ!
אָרְחִי־פָּרְחִי – הֶפְקֵר אָנוּ.
טְרַסְק הוּא שְׁמֵנוּ
וְיָדֵינוּ
הֵן בַּכֹּל.
 
לְכָל חַי עֲלֵי יַבֶּשֶׁת
נִשְֹלַח אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת
נִתְיַחֵפָה
וּנְצַפְצֵפָה,
עַל הַכֹּל.
 
אֲנַחְנוּ אֲסַפְסוּף פּוֹחֵח
הַבּוּז לְכָל בַּטְלָן גּוֹנֵחַ
"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"
סִיסְמָתֵנוּ – לַעֲדֵי עַד!
 
לֹא נִשְׁאַל מֵאָן לְאַיִן
הָעוֹלָם – הוּא בֵּית הַיַּיִן
מִי פִּכֵּחַ פֹּה עֲדַיִן –
פְּרֹק הָעֹל!
 
לְכָל חַי עֲלֵי יַבֶּשֶׁת
תִשְֹלַח אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת
תִתְיַחֵפָה
וּתְצַפְצֵפָה
עַל הַכֹּל.
 
אֲנַחְנוּ אֲסַפְסוּף פּוֹחֵחַ
הַבּוּז לְכָל בַּטְלָן גּוֹנֵחַ
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ
הָבוּ גֹּדֶל רַב לַטְּרַסְק!

מדיה

שודר בטלוויזיה בערוץ הראשון ב-24.02.1975 אלמגור דן – תכנית לפורים בסגנון שנות ה-30, קרנבל בת"א