קַלְּלִי נַפְשִׁי אֶת חֶבְרוֹן
זִכְרִי אַל תִּשְׁכְּחִי כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ
כִּי רָאֲתָה צְפָת כֵּן עָשָׂתָה
עוֹד טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ.

כְּנֶשֶׁר דִּמִּיתִיךְ בְּהַרֲרֵי כְּנָעַן
עִיר אֶרְאֶלִּים שַׂרְפֵי סוֹד
צְפָת הַמְקֻדֶּשֶׁת.

שָׁם ״דּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ״ – אֵלֶּה יוֹדְעֵי חֵ״ן.
״עַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים״ – הֵמָּה בְּנֵי אֲרִ״י.

רְאִיתִים כִּצְבָאִים עַל הָרֵי שַׁבָּתוֹן
וְקַרְנֵיהֶם נֹגְחוֹת הָאֲפֵלָה.

רְאִיתִים כְּיוֹנִים בְּפַרְדֵּס רִמֹּנִים
וְכַנְפֵיהֶם חוֹתוֹת שַׁלְהֶבֶתְיָה
מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת?

עַתָּה יִתְרַפְּקוּ עַל חָלָל וָאֵפֶר
וִיבַכּוּ הַשְּׂרֵפָה.