חיפוש

כתבי יד

אמר שלונסקי: משורר החוזר על עצמו הוא משורר החוזר על עצמו, ואם הוא לא חוזר על עצמו - הריהו חוזר על אחרים


אנקדוטות נוספות...

נְפִילִים

א
אֲנַחְנוּ הַנְּפִילִים הַמַּקְדִּימִים לָבוֹא
כּוֹרְעִים בְּעִלָּפוֹן לְמַרְגְּלוֹת נְבוֹ.
נִמְשַׁלְנוּ בַּלֵּילוֹת לְצִפֳּרֵי הַסַּעַר
הַמַּפְלִיגוֹת אֶל פִּיפִיוֹת הַתַּעַר.

אֶל כָּל אֲשֶׁר נָבוֹא – כָּבוּ הַנִּבְרָשׁוֹת
נִקְרֵאנוּ לְהַדְלִיק אֶת נֵר הַמַּרְאֲשוֹת
לִקְרֹעַ מַטְלִיּוֹת מֵאַרְגְּמַן הָאֶדֶר
וּלְהַאֲפִיל עַל הַמַּרְאוֹת בַּחֶדֶר.

בַּאֲרוֹנוֹת-מֵתִים נוֹסֵעַ גּוּשׁ לֵילִי.
מִכָּל בְּאֵר נִמְשֵׁית גֻּלְגֹּלֶת תּוֹךְ הַדְּלִי.
וְקוֹל קוֹרֵא: לֹא לָנוּ הַמַּמְלֶכֶת.
אֲנַחְנוּ הַנְּפִילִים הַמַּקְדִּימִים לָלֶכֶת.

וְכֹה נֵלֵךְ – אִישׁ-אִישׁ עִם רְעָבוֹ
לְהִתְעַלֵּף שֵׁנִית לְמַרְגְּלוֹת נְבוֹ.

ב
הַשִּׁכָּרוֹן – מִזֶּה. וְהָאֵימָה – מִזֶּה.
בָּאֶמְצַע: כֶּלֶב-יָהּ גָּבֹהַּ וְרָזֶה
עַל שִׂיא צוּקִים בְּשִׁגָּעוֹן זוֹרֵחַ
וְהוּא לֹא זָע וְלֹא נוֹבֵחַ
וְרַק מַבִּיט:
עָלַיִךְ יַד אָדָם כִּי נִבְרָשׁוֹת כִּבִּית.

וְשָׁם – בַּחֶדֶר הֶעָזוּב – שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת עֵרוֹת.
שְׁנֵי עַכְבָּרִים מְכַרְסְמִים אֶת חֵלֶב הַנֵּרוֹת.
הָעַכְבָּרִים הָלְכוּ. עַכְשָׁו הָעֵת לָגֶשֶׁת:
אֲבוֹי! לֹא נֵר וְלֹא נִבְרֶשֶׁת.

רַק שִׁכָּרוֹן – מִזֶּה. וְהָאֵימָה – מִזֶּה.
וְכֶלֶב-יָהּ גָּבֹהַּ וְרָזֶה.

ג
מִצּוּק אֶל צוּק שָׁם מְדַדֶּה הַפֶּלֶא.
הִנֵּה הוּא צְבִי. הִנֵּה הוּא כֶּלֶב!
הִנֵּה רַק שְׁתֵּי קַרְנַיִם דְּמוּת עוּגָב.

וְכָךְ הוּא מְדַלֵּג – הַצְּבִי הַמִּשְׁתַּלֵּחַ!
בִּשְׁתֵּי קַרְנָיו אֶת הָאֵימָה נוֹגֵחַ
וַאֲבָנִים מִדַּרְדְּרוֹת מִדִּלּוּגָיו.

וּפֹה – בַּתַּחְתִּיּוֹת – כַּת נְפִילִים נִצֶּבֶת.
אַבְנֵי מַפָּל אוֹסְפִים. בַּיָּד – צָרֶבֶת.
כִּי דַם רַגְלֵי הַצְּבִי הִבְעִירוּ אֶת הַכֵּף.

"וַי!" אֶבֶן הַתּוֹעִים מָחְצָה אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת.
הַצְּבִי עָמַד. מִתַּחַת לַמַּפֹּלֶת
שׁוֹכֵב אֶחָד פָּצוּעַ
מִתְעַלֵּף.

שׁוֹכֵב וּמִדַּמְדֵּם נָפִיל שִׁכּוֹר
עִלֵּג:
דַּלֵּג הַצְּבִי דַּלֵּג!