חיפוש

כתבי יד

בשנת 1935 שלונסקי ובני חבורתו הסתכסכו עם בעל קפה "רצקי" ועברו לקפה "אררט". שלונסקי הסביר כי בהתרגש עליהם המבול (הריב עם רצקי) חיפשו בני החבורה מקלט, והלא "אררט" הוא המקום שבו נחה תיבתו של נוח לאחר המבול...

 

אנקדוטות נוספות...

שָׁעָה שֶׁכָּזֹאת

יְשְׁנָהּ שָׁעָה כָּזֹאת בְּהֵאָחֵז הַיּוֹם
כְּרֹאשׁ שֶׁל אַבְשָׁלוֹם בִּסְבַךְ הַסְּנֶה שֶׁל מַעְלָה
שָׁעָה בָּהּ כָּל פְּסִיעָה כְּסוֹף-פָּסוּק אָיֹם
וְחוּט-שֶׁל-חֵן מָשׁוּךְ בֵּין עַד-הֲלֹם וְהָלְאָה.

אֲזַי אֵד כְּחֵלֶת דַּק זוֹלֵף מַעֲבָרִים
וְכָל אִשָּׁה בָּרְחוֹב – נִדְמֶה – בְּהִנּוּמָה הִיא.
תּוֹהִים וַהֲזוּיִים יַבִּיטוּ הַדְּבָרִים
וְשׁוּם בְּרִיאָה אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה הִיא.

לְעֵת כָּזֹאת תִּגַּשׁ בִּדְחִילוּ אֶל אֶחָד
(בְּשִׁפּוּלֵי הַיּוֹם כָּבִים שְֹרִידֵי הָאֹדֶם)
וְהוּא גַּם הוּא תָּמֵהַ וְנִפְחָד
לִהְיוֹת מַה שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם.

מִקְּצֵה מִפְלַשׁ הָרְחוֹב תַּבְלִיחַ הַפְּלָדָה
שֶׁל יָם – חַיָּה צוֹפָה מִבֵּין מוֹטוֹת הַלֶּכֶד.
וּכְטֶרֶף מְכֻשָּׁף מְבֹּהַק מַבָּטָהּ
לְפֶתַע תִּבָּהֵל וְתֵעָצֵר מִלֶּכֶת.

כִּי פַּחַד מְהַנֶּה הוּא לְהַקְשִׁיב בַּכְּרָךְ:
קִינַת-תִּשְׁעָה-בְּאָב סוֹפֶדֶת הַסִּירֶנָּה.
וְכֹה מוּזָר: מִבְּלִי סִבָּה לְכָךְ
לְהִזָּכֵר בִּשְׁמָהּ שֶׁל זוֹ אֲשֶׁר אֵינֶנֶּה.

וּלְפֶתַע לְהָבִין: הִיא לֹא הַיְתָה גַם אָז
כְּנַחַל בַּשָּׁרָב כְּבָבוּאָה מִנֶּגֶד.
וְהִיא יָדְעָה מְאֹד כִּי זֶה אֲשֶׁר נִרְמַז
הָיָה אוֹר פָּנָסִים שֶׁל אֳנִיָּה מַפְלֶגֶת.

אַךְ הוּא חִכָּה יוֹם-יוֹם בְּחוֹף הָיֹה-הָיָה.
סְפִינוֹת בַּיָּם עָגְנוּ הִפְלִיגוּ וְלֹא שָׁבוּ.
יֵשׁ סֵמֶל מְשַׁכֵּל בִּדְמוּת הָאֳנִיָּה.
הֶחָשׁוּ שְׁתֵּי יָדָיו הָעֲצוּבוֹת כִּי שָׁוְא הוּא?

כִּי לָמָּה נִמְשְׁכוּ תָּמִיד הָאֶצְבָּעוֹת
שֶׁל כַּף-הַיָּד הַזֹּאת הַתִּינוֹקִית-סוֹלַחַת
אֶל שְׁתֵּי שְׁמוּרוֹת עֵינָיו מוּל עֶרֶב מִתְעַצְּמוֹת
כְּסַבָּא בְּ-אֶחָד. כְּיֶלֶד מוּל הַפַּחַד.

וְכָךְ צָנְחוּ יָמִים קְצוּרִים לַעֲרֵמָה
וְסַהַר כְּקִלְשׁוֹן גְּרָפָם מִעַל הַשֶּׁלֶף.
בִּנְסֹעַ הַקָּרוֹן אֵי-אָנָה הוּא שָׁמַע
נִכְאֵי קַדִּישׁ-יָתוֹם בְּנִגּוּנוֹ שֶׁל כֶּלֶב.

וַיְּהִי כָּל צַעַד אָז כְּסוֹף-פָּסוּק אָיֹם.
וְחוּט שֶׁל סוֹד נִמְשַׁךְ בֵּין עַד-הֲלֹם וָהָלְאָה.
הָיָה זֶה בְּשָׁעָה בָּהּ יֵאָחֵז הַיּוֹם
כשּׁרֹאשׁ שֶׁל אַבְשָׁלוֹם בִּסְבַךְ הַסְּנֶה שֶׁל מָעְלָה.

וּכְשֶׁכָּבָה הַיּוֹם בַּשֶּׁלִי (כָּךְ כָבִים
נֵרוֹת הַשַׁעֲוָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי מָנוֹחַ)
בָּאֵלֶם הַלֵּילִי רָאוּ רַק כּוֹכָבִים
אֵיךְ פָּחֲדָה יָדוֹ דַלְתֵי חֶדְרוֹ לִפְתֹּחַ.