חיפוש

כתבי יד

אמר שלונסקי: משורר החוזר על עצמו הוא משורר החוזר על עצמו, ואם הוא לא חוזר על עצמו - הריהו חוזר על אחרים


אנקדוטות נוספות...

טְחָב

עִם לֵיל בִּרְחוֹבוֹת עִיר שׁוֹקֶקֶת
אֵין-קוֹל דּוֹמֵעַ דֶּלֶף-אָח
וּמִפָּנָס – יַד-אוֹר לוֹקֶקֶת
גּוּף אֵיזֶה עֵץ שֶׁנִּתְקָרַח.

עַתָּה בָּרוּר לִי: כֹּה לוֹחֶכֶת
גַּם אֶת גּוּפִי קִרְיַת הַטְּחָב
וּמֵרָחוֹק עָלַי סוֹכֶכֶת
כַּף-יָד רוֹטֶטֶת עַל הַגָּב.

וּכְשֶׁבָּרְחוֹב עֵצִים יַרְתִּיעוּ
בְּצִדֵּי דֶרֶךְ: קַר קַר קָר
בְּנֵי אִישׁ לְפִי תֻּמָּם יַפְסִיעוּ
כְּמוֹ לֹא אֵרַע פֹּה שׁוּם דָּבָר.

וְהֵן אֵרַע. וְהֵן הָיָה מָה.
תָּמִיד יִקְרֶה פֹּה מַה-שֶּׁהוּא!
וְהֵם וְהֵם – עַד אָן וְלָמָּה
הֵם יַעַבְרוּ וְלֹא יִשְׁהוּ?

הִנֵּה פְּלוֹנִי. חָלָף. אֵינֶנּוּ.
וְלֹא קָרָא לוֹ אִישׁ: עֲמֹד!
הֲרַק אֲנִי תָּמִיד אֶרְאֶנּוּ:
אֻמְלָל וּמִתְרוֹנֵן מְאֹד.

הֲרַק אֲנִי? תָּמִיד אֲנִי הוּא.
אֲרוּר עֵינַיִם לֹא-מִזֶּה.
אוּרֵי קָפֶה עָלַי הִתְמִיהוּ
מַבָּט שֶׁל נֶכֶר: הַהוֹזֶה!

וּבַקָּפֶה – עֵדָה לוֹצֶצֶת.
לְשֵׁם נִימוּס צוֹחֵק גַּרְסוֹן.
וּבְעַד עֲשִׂירִיָּה נוֹצֶצֶת
בּוֹכֶה מֵאֹנֶס גְּרָמוֹפוֹן.

אֶחָד הִשִּׁיק כַּף-יָד לַמֵּצַח
שֶׁל גֻּלְגָּלְתּוֹ הַשִּׁכּוֹרָה.
וְלִי נִדְמֶה כִּי תָּו שֶׁל רֶצַח
הוּא מַעֲלִים מִן הַמַּרְאָה.

הוּא מַעֲלִים. אֲבוֹי אָחִינוּ
לַשָּׁוְא נֶחְכַּם וְנַעֲרִים
וְטוֹב אוּלַי כִּי לֹא זָכִינוּ
לִהְיוֹת רוֹאִים וְלֹא נִרְאִים.

גַּם אֶת רֹאשִׁי הִרְכִּין הַיַּיִן
אֶל הַגָּבִיעַ הָרֵיקָן:
לִרְאוֹת בּוֹ דְמוּת קוֹרֶצֶת עַיִן
שֶׁל הַלֹּא-כָאן שֶׁבָּא לְכָאן.

וְשָׁם בָּרְחוֹב עוֹד מִתְאוֹנֶנֶת
בְּאָזְנֵי לַיְלָה עִיר הַטְּחָב
וְדִמְעַת דֶּלֶף הַצּוֹנֶנֶת
כְּדִמְעַת-רֵעַ עַל הַגָּב.

אֲזַי יָצָאתִי. אֵיזֶה שֶׁקֶט!
אֵין-קוֹל דּוֹמֵעַ דֶּלֶף-אָח.
וּמִפָּנָס – יַד אוֹר לוֹקֶקֶת
גּוּפִי כְּעֵץ שֶׁנִּתְקָרַח.