כַּמָּה לָאו
כַּמָּה אָיִן
בְּצֶלֶם הַלַּיְלָה!
מֶרְחָק וּמֶרְחָב נִתְגַּמְּדוּ מְרֻמִּים.
גַּנִּים מְשַׁבְּצִים בְּצַמֶּרֶת-שֶׁל-נַיְלוֹן
כּוֹכָבִים-שֶׁל-נֵיאוֹן מִגִּנְזֵי הַבְּרוֹמִים.

זֶה מִדְבָּר לְלֹא סְנֶה! אֲסִימוֹן שֶׁל יָרֵחַ
מְתַפֵּשׂ אֶל הַגֹּבַהַּ בִּידֵי הַסְּמָמִית.
כָּל הָעֵדֶר בּוֹהֶה.
וְאֵין גְּדִי הַבּוֹרֵחַ
לְגַלּוֹת אֱלוֹהִים בִּפְגִישָׁה פִּתְאֹמִית.

כָּךְ תִּבְהֶה גַם אַתָּה אַלְמוֹנִי וְשָׁכֵחַ
בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל דּוֹרִי הַנִּכְפֶּה –
עַד יַפְצִיעַ מִבֹּהוּ וְשׁוּב יִפָּתֵחַ
סֶגֶר שֶׁל שַׁעַר כְּסוֹד פֶּה-אֶל-פֶּה.

וְשׁוּב אָז יַפְתִּיעַ כְּצַו אֱלֹהִי
אוּלַי אֱנוֹשִׁי הַמַּפְגִּיעַ: יְהִי!