...שֶׁכָּל מֵרוּצוֹ וְלֶכְתּוֹ –
אֶל מִנֶּגֶד:
עַד כְּלוֹת צִמְאוֹנוֹ וְצוֹמוֹ.
שֶׁאֵין מְצוּדוֹת מִגַּבּוֹ
לָסֶגֶת
זוּלַת אֶל עַצְמוֹ.

כִּי הַדֶּרֶךְ אֵלָיו לֹא תָּמִיד הִיא אֵלֶיָך
(הָהּ דֶּרֶךְ שֶׁבֵּין הַנִּכְלָם וּמַכְלִים!)
כִּי הַדֶּרֶךְ – סִכְסָךְ שֶׁל הַסֶּגֶת-וְלֶכֶת
בְּסוֹד רְגָעִים וּנְחָלִים.

לֹא כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁדִּבְּרוּ מֵרִגְעָם
זָכוּ וְהִגִּידוּ.
לֹא כָּל הַנְּחָלִים שֶׁהָלְכוּ אֶל הַיָּם –
הָלְכוּ וְהִגִּיעוּ.

וְאָז עַל הַחוֹף קוֹנְכִיּוֹת קוֹנְכִיּוֹת –
מַפָּלוֹת שֶׁל סוּפָה. רְמִיּוֹת שֶׁל כְּאִלּוּ.
הִשְׁלוּ אֶת עַצְמָם שֶׁהִפְלִיאוּ לִחְיוֹת
וּרְאוּ: גַּם לָמוּת לֹא יַשְׂכִּילוּ.

וְאָז הֵם עוֹרְקִים אֶל תּוּגָה נֶאֱצֶלֶת
(הָהּ נֶצַח! הָהּ רֶגַע שֶׁמֵּת!)
וְכָל הַנִּבְרָא הַנִּבְדֶּה-בְּצֶלֶם
בּוֹרֵא לוֹ דַיָּן-אֱמֶת.

רַעַם שֶׁל פֶּתַע.
שְׁתוּקִי שֶׁל בָּרָק.
רוּחַ לֹא זָעָה.
בַּד לֹא חָרָק.

קָם וְנִבְהַל הַחַלּוֹנָה
לָגֶשֶׁת.
בָּט בַּחַלּוֹן. רַק וִילוֹן
וְאֵין גֶּשֶׁם.

בָּט הַשָּׁמַיְמָה
וּלְנֶגֶד עֵינָיו
קֵצֶה אֵין-קֵצֶה
שֶׁל רוֹם בְּאֵין-עָב.

רוֹם שֶׁל אֵין-עָב וְתִמְהוֹן הַבָּתִּים
מִפַּעַם לְפַעַם.
עִיר וּבָנֶיהָ בִּרְהִי נִבָּטִים
מִפֶּתַע הָרַעַם.

פֶּתַע הָרַעַם.
רֶתַע הַיָּד.
שׁוּב אֵין יוֹדֵעַ:
הָיָה לֹא הָיָה?

וְחַדְרִי מְרֻבָּע הוּא. שׁוּב מְרֻבָּע!
שׁוּב מְדַמֵּנִי כִּי מִישֶׁהוּ בָּא.
גָּשׁ אֶל חַלּוֹן וְנָשַׁם-לֹא-נָשַׁם.
נֶשֶׁם-אֵין-אֹמֶר מֵעֵבֶר מִשָּׁם.

גַּשְׁתִּי גַם אָנִי. אֵינֶנּוּ... שׁוּב שַׁן!
לֹא יִתְחַדֵּשׁ הַמִּשְׂחָק הַיָּשָׁן.
וּבְהִפָּתַח חַלּוֹנֵי-הַבָּתִים –
אַל תַּאֲמִין בַּקּוֹלוֹת הַבּוֹטִים.

פַּעַר אֵין-הֶגֶה הוּא. פִּיו שֶׁל הַדָּג.
רוֹם עֲדֵי רֶגַע. אִלְּמוּת וְהֵדָהּ.
תְּהוֹם הָעוֹרֶגֶת לָשׁוּב אֶל גָּבְהָהּ.
צֶלֶם בַּמַּיִם.
אַדְוָה. –
וְגוֹוְעָה.

קְנֵה-סוּף שֶׁלִּי
קְנֵה-סוּף
הָהּ סוֹף רָצוּץ שֶׁלַּבְּדָיוֹת
צֵל-רְפָאִים שֶׁל מַה שֶׁלֹּא זָכָה לִהְיוֹת.

וַדַּאי שֶׁלבֹּקֶר-אוֹר וְהֵן-וְלַאו שֶׁל עֶרֶב
וְצֶנַח הַמָּסָךְ.
                 וּמְחִי.
                        וְהֶרֶף.
שָׁבַת הָרִיב בֵּין הַפִּדְיוֹן וְהָאָבְדָן.
אַל תֵּרָצַע אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת שֶׁנִּבְדָּה
אַל תּוֹלִיכֵךְ שׁוֹלָל תַּחְפֹּשֶׂת הָעִתִּים
וּרְתֵת אַל תְּדַבֵּר אֶל הֶעָתִיד.

וּכְאִישׁ שֶׁפִּתְאֹמָיו הֵזִימוּ מִבְטָחוֹ
מֵעָמְדְךָ הַבֵּט קָדִימָה וְאָחוֹר
וְאַל תֹּאמַר הֶאָח וְאַל תֹּאמַר אֲבוֹי.
כָּל הַפְּתָחִים הֵם לֹא מוֹצָא וְלֹא מָבוֹי –
הֵם עַד-הֲלוֹם...
הֵם עַד-חֲלוֹם-וְשֶׁמָּא...
וְאֵין חוֹנֵן לָחֹן נַפְשִׁי הַנֶּאֱשֶׁמֶת.

עַל-כֵּן אֶלְמַד הֲזוֹת עַל נַחַל בְּצָמְאִי
וּבְאֵין חוֹנֵן – סָלוֹחַ לְעַצְמִי
אֶת הַשְּׁגָגוֹת הָעַלִּיזוֹת שֶׁלַּכִּסּוּף
אֶת הַתּוּגוֹת אֲשֶׁר וִתְּרוּ עַל הַכִּסּוּי.

קְנֵה-סוּף שֶׁלִּי
קְנֵה-סוּף
הָהּ סוֹף רָצוּץ שֶׁל הַמֵּצִיץ
שֶׁל הַנִּפְגָּע – –

וּלְהֵרָגַע.

*
...עַד יָבוֹאוּ יָמִים אֲשֶׁר יְזַכּוּ
בְּשִׁעוּר-הַקּוֹמָה
אֲמִירוֹ שֶׁל כָּנוּעַ:

לִכְרוֹעַ-זָקוּף
לִצְעוֹק-בִּדְמָמָה
לְרַקֵּד-לְבָדָד-בִּבְלִי-נוּעַ.