עַל בְּהֹנוֹת רגַלְיָו
חֶרֶשׁ
כְּרֵעַ אֲשֶׁר רֵעָה לִי מִכְּבָר
הִתְגַּנֵּב אֵלַי מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי
עֶרֶב
וַיְכַס בְּכַפּוֹת יָדָיו עַל שְׁתֵּי עֵינַי:
מִי?

וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי
אֲשֶׁר בַּת-צְחוֹקוֹ שׁוֹקְטָה וּמְנַחֶמֶת עַל שִׂפְתוֹתָיו
וּבְמַדָּיו – שֶׁלַח.
וָאֶפֹּל אֶל זְרוֹעוֹתָיו:
אָחִי!..
וַי! – –