…אַךְ נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ וְגָזַר עַל עַצְמוֹ לָסֶגֶת
וּפָתַח אֶת הַכַּף שֶׁלָּכְדָה בְּלֹא-עֵת.
הוּא רָאָה שֹׁבֶל נָס שֶׁל רַחְקוּת לֹא-מוּשֶׂגֶת
עֹרֶף עָז שֶׁל הַזְּמָן הַחוֹמֵק וְשׁוֹעֵט.
וְעַתָּה אִם יִשְׁכַּח – הֵן יִזְכּוֹר שִׁבְעָתַיִם
וְעַתָּה אִם יִכְסוֹף – הֵן יַבִּיט וְיִרְאֶה
בָּבוּאוֹת
בָּבוּאוֹת
בָּבוּאוֹת שֶׁבַּמַּיִם
וּבָרוֹם עֵדֶר-פָּז שֶׁיָּצָא לְמִרְעֶה.
אִם מָשַׁךְ בְּקַשְׁתּוֹ – הֵן אָסַף אֶת הַיָּד –
וְחַס אִם יִהְיֶה מְשׁוֹרֵר לְצַיָּד!
רַק שְׂפָתָיו אֶל לִבּוֹ גִמְגּוּמָיו מִלְּלוּ
מִלְמוּלֵי אַיָּלָה-אַיָּלִי-אַיָּלוּ
וּבַלֵּב כְּבָר הֹרָה הֶחָרוּז:
חוּ-אָ-לוּ!