שׁוּב הָלַךְ יוֹמִי לְלֹא כְלוּם
וַיָּבֹא מָחָר לְלֹא דָבָר.
וְרַק כְּחָתוּל שָׁחוֹר סוּם
בֵּינֵיהֶם חָמַק לֵיל וְעָבָר.

וְשׁוּב (כְּתָמִיד) גֵּרַת סְתָו:
שַׁלֶּכֶת. דֶּלֶף. רוּחַ הוֹמֶה.
יְדִידִים. תֵּה. פִּטְפּוּטֵי-שָׁוְא.
וּמְעַט רְכִילוּת-סְתָם וּכְדוֹמֶה...

וְרַק הַהוּא לֹא יָבֹא. הוּא
הַדּוֹפֵק תָּמִיד עַל הַדֶּלֶת.
וּכְמוֹ לְהַכְעִיס מַשֶּׁהוּ
יִנּוֹעַ הַרְחֵק כִּמְטֻטֶּלֶת.

כֹּה הוֹלְכִים יָמִים אֱלֵי תְּמוֹל
וּכְמַעֲלֵי-גֵרָה מְחָרִים בָּאִים.
וְרַק עַל בְּשָׂרִי לְלֹא-קוֹל
מְחוֹגִים יִשְׂרְטוּ הָרְגָעִים.