הַלַּיִל – שְׂדֵה פְּחָדִים
וּמִי שָׁם כַּמְּטֻטֶּלֶת
יָנוּעַ וִיכַבֶּה פָּנָס אַחַר פָּנָס?
הִנֵּה קָרֵב
הִנֵּה דָּפַק בַּדֶּלֶת
וְנִכְנַס.
"שָׁלוֹם!"
"הַעוֹד שָׁלוֹם?
מַה הִמְרִיצְךָ אוֹרֵחַ
לָבוֹא אֵלַי הַזָּר לְעֵת אֲשֶׁר כָּזֹאת?"
"אֲנִי עֲנָק גִּבֵּן
אֲנִי קִפּוֹד קֵרֵחַ
שִׂפְתֵי אַכְזָר
עֵינַיִם נְלוֹזוֹת."
"בָּרוּךְ בֹּאֶךָ זָר!"
"אָרוּר! אָרוּר! אֱמָר־נָא.
אוֹ הַיְנוּ הָךְ:
אָרוּר וְגַם בָּרוּךְ.
לֹא יִקָּצֵר קָצִיר
לֹא יֵאָסֵף הַגֹּרְנָה
הַצֹּאן גּוֹעָה
וְהַשָּׂדֶה חָרוּךְ."
"מִי־מִי אַתָּה?"
"אֲנִי?
עַל יְרֵכִי צוֹלֵעַ
מֶלְצָר לְלֹא דְרָשׁוּהוּ
בְּכָל מִשְׁתֵּה כָּבוֹד.
אֶמְזֹג – פָּנָיו עֲוִית
שׁוֹתֶה – וּמִתְלַעְלֵעַ
גּוֹמֵעַ:
– דָּי!
וּמִתְחַנֵּן:
– הַב עוֹד!"
"וְהַשִּׁקּוּי?"
"הֶאָח!
יֵין חֹנֶף
צוּף הָרֶשַׁע
עֲסִיס הָרִמּוֹנִים עַל סְבִיבוֹתַי אַךְ זָב.
סַמְּכוּנִי בְּמִרְמוֹת
רַפְּדוּנִי בָּן כִּבְדֶשֶׁא
כִי אַפִּרְיוֹן עָשִׂיתִי לִי
וְעַמּוּדָיו
אַכְזָב."