אַתְּ צוֹפָה בִּזְכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת
אַתְּ יוֹסֵף בְּהֶפְלֵג חֲלוֹמוֹ
אַתְּ גֻּזְמַת הֲזָיוֹת לֹא-נֶחְדֶּלֶת
שׁוּלַמִּית הַבּוֹדָה אֶת שְׁלֹמֹה.
אַתְּ עוֹלָה בַּסֻּלָּם הַגָּבוֹהַּ
שֶׁל הַקֹּדֶשׁ הַנָּס מֵחֻלּוֹ
אֶרְאֶלִּית שֶׁהִסְכִּינָה לִשְׂבּוֹעַ
מִגְּלוּסְקָא אֲכוּלָה בַּחֲלוֹם.
הוֹ פִּנְכָּא! הוֹ פִּנְכָּא-דְרָקִיעַ!
לְבָנָה שֶׁל הַטָּף וְהַשִּׁיר!
לֹא הִרְהַבְתִּי לוֹמַר לָךְ: "זִרְקִיהָ!"
הֲאֶזְכֶּה לְשַׁלֵּם לָךְ נִשְׁיִי?
עַרְטִילַאי עַרְטִילַאי הוּא הַמֶּלֶךְ!
הֲתִשְׁכַּל חוּ-אָ-לוּ אֶת עָפְרָה? – –
מַה יָרֵאתִי מְאֹד פֶּן אֶהְיֶה לָךְ
שְׁטָר-שֶׁל-חוֹב שֶׁל חֲלוֹם לֹא-נִפְרָע.
