וְעַתָּה – כָּבְדוּ הָרַגְלַיִם
וְעָיֵף בִּנְכֶם אִמָּא־אַבָּא.
אַל תִּבְכּוּ לוֹ: הַמְעַט כָּמוֹהוּ
עֲיֵפֵי־כֹּל עַל תֵּבֵל רַבָּה?
הֲתִזְכֹּר אָב: פָּרוּעַ הָיָה בִּנְךָ.
וּבְנַחַת אִמָּא גָּעֲרָה: "בְּכוֹר־שָׂטָן!"
וְאַתָּה נָבוֹן כֹּה וּשְׂפָתְךָ לָחֲשָׁה עֲתִידוֹת:
"הֵן גָּדוֹל יִהְיֶה זֶה הַקָּטָן."
אֲבוֹי לִי אַבָּא כִּי נִתְקַיְּמָה
בִּי נְבוּאָתְךָ הָעֲגוּמָה.
בְּלִי־חֶמְדָּה מוֹזֵג כְּבָר הַמֶּלְצָר
אֶת כּוֹס־נִשְׁמָתִי זוֹ הַלְּגוּמָה.
כְּבָר סְתָו. לֹא יַחְרֹק אוֹפַן בַּחֲצֵרָי.
הָאָסָם רֵיק. וּסְגוּרָה דַּלְתִּי.
אֵין בָּא. אֵין יוֹצֵא. אוֹיָה לִי...
אוֹי אַבָּא־אִמָּא כִּי גָדַלְתִּי.