עַל אֶבֶן לְבָנָה עִם פֶּתַח אָהֳלֵנוּ
נִקְרָה לִי עֶרֶב חָם שֶׁלְּרֵאשִׁית־אֲדָר
עוֹד רֶגַע וְהֵנֵץ הַלַּיִל מֵעָלֵינוּ
הִבְשִׁיל אֶת כּוֹכָבָיו כְּאֶשְׁכְּלוֹת סְמָדָר.
מַדּוּעַ כֹּה בֹּשֵׁשׁ לִי דְבַר בֹּאֵךְ הַשְׁמִיעַ
שׁוֹמֵר הַמַּחֲנֶה בְּהֹלֶם הַגַּלְגַּל?
הָעֶרֶב בָּא דוּמָם וְעַל גַּבּוֹ יָנִיעַ
אֶת אֵסֶל־הַזָּהָב וּמְלֹא־דְלָיַיִם טָל.
יָדַעְתִּי: גַּם אֶסְלִי נָשָׂאתִי לֹא לַתֹּהוּ.
יָדַעְתִּי: גַּם דְּלָיַי מָלְאוּ וְלֹא בִּכְדִי.
עֲלִי בְּאֵר־אֲדָר! הִנֵּה לֵילוֹת יָבֹאוּ
לִשְׁתּוֹת גַּעְגּוּעַי כְּמִן הַשֹּׁקֶת גְּדִי.