חיפוש

כתבי יד

פרשנותו לגבי מהות בית הקפה "אררט", שבתל-אביב הקטנה, בה ישבו סופרים שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם : זהו נוטריקון של אני רוצה רק טה...


אנקדוטות נוספות...

אֵי טַלְטֵלָה

הָהּ אוֹקְיָנוּס-גּוּלִיבֶר!
הָהּ עֵדֶר אִיכְטִיאוֹזַבְרִים שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל
בְּמִדְבַּר-בְּרֵאשִׁית!
בְּלֹעָיו יִשְׁאַג
וּבְמַלְתְּעוֹתָיו יְכַרְסֵם
וּבִטְלָפָיו יִבְעַט
וּבְזַנְבוֹתָיו יַצְלִיף
עַל סוּסֵי-הָאִצְטַדִּין
אֲשֶׁר יָצְאוּ חוֹצֵץ אֶל הַמֵּרוֹץ.
אַי טַלְטֵלָה! אַי טַלְטֵלָה!
וְהָרוּחַ מִשַּׂעֲרוֹת הָעֲנָנִים לֹא יֶרֶף.
וּקְנֵה-הַקַּשׁ יִנָּשֵׂא יִתְחוֹלֵל.
וַעֲשַׁן לוֹנְדוֹן פָּרִיז נְיוּ-יוֹרְק
אֶת עֲשַׁן אֲרֻבּוֹת הַטִּיטַנִּיקִים יַדְבִּיק
וְיִתְאַבֵּךְ.
וּבַתִּימָרוֹת אֶרְאֶה:
הַר-מוֹרִיָּה חָדָשׁ!
אֶת אַרְבַּע אֳנִיּוֹתָיו לַעֲצֵי עוֹלָה יְבַקַּע קוֹלֻמְבּוּס
וּכְפִיסֵיהֶם עַל גַּבּוֹ יַעֲמֹס
לַעֲקֵדָה:
אוֹי לִי כִּי נוֹאַלְתִּי לְגַלּוֹתֵךְ!
וּמִילְיוֹנֵי שְׂפָתַיִם
שִׂפְתֵי צָרְפָתִיּוֹת עוֹגְבוֹת
שִׂפְתֵי כּוּשִׁים בְּלוּמוֹת
שִׂפְתֵי סֶרְבִּים נוֹרְבֶגִים גְּרוּזִים סְקוֹטִים אִיטַלְקִים
מִפַּלָּצוּת תִּתְעַוֵּתְנָה וּתְקִיאֶינָה.

– מִי? מִי?
– יָשִׁישׁ!
– הֵי הַצִּדָּה! דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ!
מַלָּחִים שְׁנַיִם, עַל גַּבָּם – פֶּגֶר.
– הַמַּיְמָה!

וּמִיַּרְכָּתַיִם: וַי!
– יוֹלֶדֶת!
– הֵי! הֵי! אֶת הַוָּלָד!
– אֶל שִׂפְתֵי הַמֵּת!
– יִתְנַשֵּׁקוּ!

אַי טַלְטֵלָה! אַי טַלְטֵלָה!

וְלַיִל: כֶּלֶב שָׁחוֹר שָׂעִיר. כֶּלֶב-צֹאנִי.
רִבּוֹאוֹת מְכוֹנוֹת בַּחֲרֹק-מְעֵיהֶן
אֶל הַחֲשֵׁכָה תְּנַחֵרְנָה.
וְעִם מְעֵי-הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לְרִבּוֹאוֹת הַטִּיטַנִּיקִים
רַק אֶחָד עֵר –
נֹחַ!

וְרַק אֵי-מִשָּׁם קוֹל-בּוֹכִים מִנִּי שְׁנָת:
לָמָּה?
וְאֵי-מִי דִמְדֵּם:
... וּמָה אִם לֹא יֵצְאוּ הַכּוֹכָבִים כָּל הַלַּיְלָה?
וּמִיַּרְכָּתַיִם פָּעָה יֶלֶד.
בָּכְתָה אֵם.

אִי אֵם אֱוִילָה!
הַאִם לֹא תֵדְעִי עוֹד יָדוֹעַ
כִּי מָחָר –בְּרֵאשִׁית!
מָחָר-מָחֳרָתַיִם יִצְמַח זָנָב לִפְרִי בִּטְנֵךְ!
(מִבַּעַד לְאֶשְׁנַב הַנֶּצַח חִיְּכוּ אֵלַי סַבָּא דַרְוִין
וְנִיצְ'שֶׁה גְּאוֹן הַדֵּגֵנֵרַטִּים).
וּקְנֵה-הַקַּש אֲשֶׁר אֲבַדְתִּיו
רַק הוּא הַפֶּרֶא יִירָשֶׁנּוּ:
פְּחָה – כַּדּוּר אֲדָמָה!
פְּחָה – מַזָּל חָדָשׁ!

אַךְ הָאֵם בּוֹכִיָּה לָהּ בּוֹכִיָּה.
הָאֵם לֹא תָבִין גַּם הַפַּעַם
כִּי לַיְלָה-לַיְלָה דָגְרוּ הַשָּׁמַיִם עַל בֵּיצֵי-זָהָב
וְהַיּוֹם
אֶת קְלִפַּת הַחֲשֵׁכָה הִבְקִיעַ
אֶפְרוֹחַ-בְּרֵאשִׁית.
וָאֲשַׁלְּחֶנּוּ לִרְאוֹת: הֲקָרְבָה הוֹנוֹלוּלוּ?
וּלְעֵת עֶרֶב שָׁב
וַעֲלֵה בַּמְבּוֹ טָרָף בְּפִיו.

הִנֵּה אֶקַּח תֵּבֵל כְּשֶׂה צוֹלֵעָה
מִתַּחַת לְבֵית-שֶׁחְיִי אֶקַּח
וּלְמִכְלְאוֹת לִבִּי אֲבִיאֶנָּה.
הָהּ צֹאן אֵרֹפָּה אֲמֵרִיקָה!
עַל צִים הַלַּיִל
מִבַּעַד לַעֲשַׁן הָעֲקֵדָה הַגְּדוֹלָה
טַעַן לִבִּי לָכֶם אֶשְׁלַח:
בְּרֵאשִׁית!

וְלַבֹּקֶר:
עֳגָנִים שֻׁלְשְׁלוּ
סֻלַּמּוֹת הוּרָדוּ
וּפִיחַ הָאֲרֻבּוֹת חָדֵל
(הַתֵּבָה גוֹשֶׁשֶׁת עַל הָרֵי אֲרָרָט).
רֵדוּ! רֵדוּ! אַל עֲמוֹד!
וְאֶסְקִימוֹסִים בְּשׁוֹטִים עַל גַּב יַצְלִיפוּ

בְּאֹפֶק רָחוֹק
רוּחַ אַחֲרוֹן אֶת קְנֵה-קַשִּׁי יָכֹף
עַד אִם הָיָה לְקֶשֶׁת בֶּעָנָן.

אָז יַעֲלֶה הַכָּרוֹז עַל הַגָּבֹהַּ בַּתְּרָנִים
וּבִשְׂפַת אֶסְפֶּרַנְטוֹ צַחָה
יוֹדִיעַ:
הוֹ-נוֹ-לוּ-לוּ!