פְּנֵי מְשֻׁלָּח-מִן-הַדִּבּוּק. אוֹ פְּנֵי דַיָּן
לְעֵת קָרְאוֹ גְזַר-דִּין בִּבְלִי אֲרֶשֶׁת.
בַּסָּף הַהוּא. בָּזֶה. וְעוֹד מְעַט הוּא כָּאן.
וּמִין יִרְאָה לֹא-מֻסְבָּרָה – לָגֶשֶׁת.

זֶה בָּא לִי מִיַּלְדוּת
(עִם הַיָּמִים נוֹדַע לִי כִּי הַכֹּל מִמֶּנָּה).
"יֵשׁ מִכְתָּבִים?" – וְ"הֵן" שֶׁאֵין בּוֹ מַשְׁמָעוּת:
"כּוֹתְבִים, רְחִימָאִי, כּוֹתְבִים עֲדֶנָּה".

וּפְנֵי אַחַת. בִּבְלִי-מַבָּט – בְּאֶפֶס-קוֹל
(נִדְמֶה לִי: מֵעוֹלָם אִישׁ לֹא שְׁמָעָהּ שׁוֹאֶלֶת)
סִפָּהּ נִפְסַח כִּתְמוֹל וְשָׂם יוֹמָהּ לִתְמוֹל –
וְטֶפֶף נְסִיגָה מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

הִיא בַּחַלּוֹן נִדְמֶה מֵאֶמֶשׁ מַבִּיטָה
בִּבְלִי רְאוֹת
          בְּשִׁוְיוֹן-נֶפֶשׁ
                    מִגָּבוֹהַּ
עַד רֶגַע וְיֶחְמַק בְּקֶרֶן הַסִּמְטָה
נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים-שֶׁלֹּא-יָבוֹאוּ.